דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה

ציירה: אהובה קליין (c)

http://ahuvaklein.blogspot.com

דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה

(עפ"י דפוס רומא)





מאגר מת"ל במכללת קיי-באר שבע

הדף הראשי של פירוש רש"י
דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה - מיון לפי א"ב

חומש

פרשה

פרק

פסוק

דיבור המתחיל

פירש"י

ויקרא

ויקרא

ב

ב

אַזְכָּרָתָהּ

הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח.

במדבר

נשא

ה

כו

אַזְכָּרָתָהּ

היא הקומץ, שעל ידי הקטרתו המנחה באה לזכרון לגבוה.

בראשית

תולדות

כח

ט

אֲחוֹת נְבָיוֹת

ממשמע שנאמר (כה,יג) "בַּת יִשְׁמָעֵאל" איני יודע שהיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אלא שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואין והשיאה נביות אחיה. למדנו שהיה יעקב באותו פרק בן שישים ושלש שנה, שהרי ישמעאל היה בן שבעים וארבע שנה כשנולד יעקב ושנותיו מאה שלשים ושבע, שנאמר (כה,יז) "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" וגו' ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כן בא לחרן, שהרי לא שהא בבית לבן לפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשר שנה - "עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" (לא,מא), ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו' וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ומשם עד שירד למצרים תשע שנים - שבע של שובע ושתים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (מז,ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". צא וחשוב ארבע עשרה שנה קודם לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב, הרי חמישים ושלש, וכשנפרש מאביו היה בן שישים ושלש, הרי מאה ושש עשרה, והוא אמר לפרעה "שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (מז,ט), הרי למדת שאחר שקבל הברכות למד בבית עבר ארבע עשרה שנה.

בראשית

וישלח

לו

ג

אֲחוֹת נְבָיוֹת

על שם שהוא השיאה משמת ישמעאל.

בראשית

נח

י

כא

אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל

איני יודע אם שם אם יֶפֶת הַגָּדוֹל, כשהוא אומר (יא,י) "שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה... שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל", הוי אומר: יֶפֶת הוא הַגָּדוֹל. שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא הגדול שבבני נח בן מאת שנה בשנת המבול, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול.

בראשית

נח

י

כא

אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל

ולא אֲחִי חם, שאלו שניהם כבדו אביהם, וחם בזהו.

בראשית

לך לך

טו

א

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

כל מקום שנאמר "אַחַר" - סמוך, אַחֲרֵי - מופלג, בראשית רבה (מד,ה), אַחַר שנעשה לו נס שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר: שמא התקבלתי שכרי על צדקותי? לכך אמר לו המקום: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ - מן העונש, שלא תענש על כל אותן הנפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכר - שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.

בראשית

וירא

כב

א

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

יש מרז"ל אומרים: אַחַר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא היה לו להקריב פר אחד או איל אחד. אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אפילו הייתי אומר לו: זבחהו לפני לא היה מעכב. ויש מהן אומרים: אחר דבריו שלישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מיראני? אלו אמר לך הקב"ה קרב עצמך לפני אתה זובח? אמר לו: חס ושלום. אמר לו יצחק: מיד אני זובח לפניו.

בראשית

וישב

מ

א

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

לפי שהרגילה אותה הארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה סרחונם של אלו, שיפנו אליהם, ולא יפנו עוד אליו. ועוד, שתבא הרוחה לצדיק על ידיהן.

בראשית

וישב

מ

ה

אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ

כל אחד חלם חֲלוֹם הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם.

בראשית

מקץ

מא

יא

אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ

חלום הראוי לפתרון שנפתר לנו, ודומה לו.

במדבר

חקת

יט

ג

אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן

מצותה בסגן.

במדבר

חקת

יט

ב-ט

אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן

כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נתנה לו עבודה זו, שאין קטיגור נעשה סניגור.

במדבר

חקת

יט

ז

אֶל הַמַּחֲנֶה

למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי, ומצורע חוץ לשלש.

במדבר

מטות

לא

כד

אֶל הַמַּחֲנֶה

מחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שלוח ממחנה לויה וממחנה ישראל.

ויקרא

מצורע

יד

ג

אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו.

במדבר

חקת

יט

ג

אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

חוץ לשלש מחנות.

שמות

וארא

ו

יג

אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן

לפי שאמר משה (ו,יב) "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", צרף לו הקב"ה את אַהֲרֹן עמו להיות לו למליץ.

ויקרא

שמיני

יא

א

אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן

למשה אמר שיאמר לאהרן.

בראשית

וירא

יט

יח

אַל נָא

תאמרו לי להמלט ההרה. נָא לשון בקשה.

בראשית

וישלח

לג

י

אַל נָא

בבקשה אַל תאמר לי כן.

במדבר

חקת

כא

לד

אַל תִּירָא אֹתוֹ

שהיה משה ירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדר לעומר וחבריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג,יא) "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים".

דברים

דברים

ג

ב

אַל תִּירָא אֹתוֹ

ובסיחון לא הוצרך לומר אַל תִּירָא אֹתוֹ? אלא ירא היה משה שמא תעמוד לו זכות ששמש את אברהם, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" - הוא עוג.

שמות

יתרו

יט

ו

אֵלֶּה הַדְּבָרִים

לא פחות ולא יתר.

דברים

דברים

א

א

אֵלֶּה הַדְּבָרִים

לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו להקב"ה, סתם את הַדְּבָרִים והזכירן ברמז, מפני כבודן של יִשְׂרָאֵל.

במדבר

בהעלותך

י

כח

אֵלֶּה מַסְעֵי

זה סדר מסעיהם.

במדבר

מסעי

לג

א

אֵלֶּה מַסְעֵי

למה נכתבו אלו המסעות? להודיעך חסדיו שלמקום, שאף על פי שגזר עליהן לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלין ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היה להן מנוחה, שהרי אין כאן אלא מ"ב מסעות, צא מהן י"ד מסעות שכולן היו בשנה ראשונה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (יב,טז) "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת", ומה כתיב אחריו? (יג,ב) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים", וכן הוא אומר (לג,יח) "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", למדת שהיא במדבר פארן. ועוד, צא מהם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת ארבעים, נמצא שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זהו מיסודו שלר' משה הדרשן. ור' תנחומא (מדרש תנחומא מסעי סימן ג) דרש: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאתו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר לו: כאן ישבנו, כאן ארע לנו דבר פלוני, כאן חששת את ראשך.

במדבר

קרח

טז

כב

אֱלֹהֵי הָרוּחֹת

יודע המחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם אם סרחה מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולן, אבל אתה, גלויות לפניך כל מחשבות, ותדע מי החוטא.

במדבר

פנחס

כז

טז

אֱלֹהֵי הָרוּחֹת

למה נאמר? אמר לפניו: רבונו שלעולם, גלוי לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה. מנה עליהן מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

בראשית

מקץ

מג

כג

אֱלֹהֵיכֶם

בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם - ובזכותו נתן לכם מטמון באמתחותיכם.

במדבר

שלח

טו

מא

אֱלֹהֵיכֶם

נאמן ליפרע.

שמות

יתרו

כ

ב

אֱלֹהִים אֲחֵרִים

אינן אלוהות, אלא אֲחֵרִים עשאום אלוהות עליהם. ולא יתכן לפרש אֱלֹהִים אֲחֵרִים - אֱלֹהִים אֲחֵרִים זולתי, לפי שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותן אלוהות אצלו. דבר אחר: אֲחֵרִים - שהן אחרים לעובדיהן, צועקין אליהן ואינן עונין אותן, כאלו הוא אחר ואינו מכירו מעולם.

דברים

עקב

יא

טז

אֱלֹהִים אֲחֵרִים

שהם אחרים לעובדיהן, צועק אליו ולא עונה, נמצא עשוי לו כאחר.

ויקרא

ויקרא

א

א

אֵלָיו

למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ ... מִדַּבֵּר אֵלָיו ... וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול ... אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.

ויקרא

אמור

כא

ב

אֵלָיו

ולא גרושה.

בראשית

וירא

יח

ג

אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ

לגדול שבהם אמר. תחלה קרא את כולם אדונים ואחר כך אמר לגדול שבהם אַל נָא תַעֲבֹר, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו. ובלשון הזה חול הוא, וכן מנהג בני אדם שמהלכין בדרך, כשאדם מזמן אותם לסעודה, אינו מזמן אלא הראש שבכולם, ונמצאו כולם מזומנים. ונראים הדברים שזה השם באל"ף דל"ת ולא ביו"ד ה"א. דבר אחר: קדש הוא והיה אומר למקום שימתין עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף על פי שכתוב אחר (יח,ב) "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", האמירה קודם לכן היתה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו שפרשנו ב"לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם" (ו,ג) שנכתב אחר "וַיּוֹלֶד נֹחַ" (ה,לב). ואי אפשר לומר כן אלא שהיתה הגזירה קודם ללידה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבא (מח,י).

בראשית

וישלח

לג

י

אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ

ולקחת מנחתי.

שמות

בשלח

טו

כו

אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע

זו קבלה שיקבלו עליהם.

דברים

ראה

טו

ה

אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע

אז "לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" (טו,ד). שמע קימעא משמיעין אותו הרבה.

שמות

וארא

ז

יט

אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן

לפי שהגין היאור על משה כשנשלך בתוכו, לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אַהֲרֹן.

שמות

וארא

ח

יב

אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן

אין העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו בשעה שהרג את המצרי, "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (ב,יב), ולקה על ידי אהרן.

בראשית

לך לך

יז

א

אֲנִי אֵל שַׁדַּי

אֲנִי שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, ואהיה לך לאלוה ולפטרון. וכל מקום שנאמר שַׁדַּי במקרא פירושו: דיי, לפי הענין.

בראשית

וישלח

לה

יא

אֲנִי אֵל שַׁדַּי

שאני כדאי לברך, שהברכות שלי.

שמות

כי תשא

לג

יט

אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי

הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשך לראות, לפי שאני צריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת זכות אבות, כסבור אתה, שמא תמה זכות אבות, ואין עוד תקנה.

שמות

כי תשא

לג

יט

אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי

כל מדת טובי לפניך "עַל הַצּוּר" (לג,כא), ואתה נתון במערה.

שמות

וארא

ו

כח-ל

אֲנִי ה'

כדי אֲנִי לשלחך ולקיים שליחותי "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם".

ויקרא

אחרי מות

יח

ה

אֲנִי ה'

נאמן לשלם שכר.

ויקרא

אחרי מות

יח

ו

אֲנִי ה'

נאמן לשלם שכר.

ויקרא

קדושים

יט

טז

אֲנִי ה'

נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע.

ויקרא

אמור

כב

ל

אֲנִי ה'

דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך.

ויקרא

אמור

כב

לג

אֲנִי ה'

נאמן לשלם שכר.

ויקרא

בהר

כו

ב

אֲנִי ה'

נאמן לשלם שכר למקיים מצותי וליפרע לעובר על מצותי.

במדבר

שלח

טו

מא

אֲנִי ה'

נאמן לשלם שכר.

ויקרא

שמיני

יא

מד

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

כשם שאני קדוש שאני אֱלֹהֵיכֶם, כך תהיו אתם קְדֹשִׁים.

ויקרא

אחרי מות

יח

ב

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

אֲנִי הוא שאמרתי בסיני (שמות כ,ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי. ר' אומר: גלוי וידוע לפניו שעתידין לידבק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהן בגזרה.

ויקרא

אחרי מות

יח

ב

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

דעו מי גוזר עליכם, דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר טוב.

ויקרא

קדושים

יט

ג

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

אתה ואביך חייבין בכבודי, לפיכך אל תשמע להם לבטל את דברי. אי זהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר לפניו ולא יסתור את דבריו. ואי זהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה ומנעיל, מכניס ומוציא.

ויקרא

קדושים

יט

י

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

דיין ליפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות, שנאמר (משלי כב,כב-כג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וגו' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ".

ויקרא

קדושים

יט

כה

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

המבטיח אתכם על כך ונאמן לשמור אבטחתי.

ויקרא

קדושים

יט

לא

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

דעו מי אתם מחליפים במי.

ויקרא

קדושים

יט

לד

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

אלהיך ואלהיו אני.

ויקרא

אמור

כג

כב

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

נאמן ליתן שכר.

ויקרא

אמור

כד

כב

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

אלהי כולכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם, כך אני מיחדו על הגרים.

ויקרא

בהר

כה

נה

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

כל המשתעבד בהם מלמטה כאלו הוא משעבד למעלה.

ויקרא

בחוקותי

כו

יג

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

כדי אני שתאמינו בי שאני אעשה לכם כל אלה, שהרי הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ועשיתי לכם ניסים גדולים.

במדבר

שלח

טו

מא

אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

עוד למה נאמר? שלא יאמרו מפני מה אמר הקב"ה לנו שנעשה ונטול שכר, לא עושין ולא נוטלין שכר, על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר (יחזקאל כ,לג) "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה ... אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". דבר אחר: למה נאמר בפרשת ציצית יציאת מִצְרַיִם? אֲנִי הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה שלבכור לטיפה שאינה שלבכור, אני הוא עתיד להבחין וליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ומיסודו שלרבי משה הדרשן העתקתי: למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה? לומר לך, המחלל שבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה כנגד כל המצות. וכן הוא אומר (נחמיה ט,יג-יד) "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ ... וַתִּתֵּן לָהֶם ... וְתוֹרוֹת ... וּמִצְוֹת ... וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם". ואף פרשת ציצית למה נסמכה לאלו? לפי שאף היא שקלה הכתוב ככל התורה כולה וככל המצות, שנאמר "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" (טו,מ), "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (טו,לט). "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (טו,לח) כנגד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט,ד).  "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" (דברים כב,יב) ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש. כנגד ארבע לשונות שנאמרו במצרים: וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", (שמות ו,ו), "וְלָקַחְתִּי" (שמות ו,ז). פְּתִיל תְּכֵלֶת (טו,לח) על שם שיכול בכורות. תרגום שיכול "תיכלא", ומכתם היתה בלילה, וכן צבע תְּכֵלֶת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטין שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.

במדבר

מטות

לא

ג

אֲנָשִׁים

‏צדיקים, וכן (שמות יז,ט) "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים", וכן (דברים א,טו) "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים".

דברים

דברים

א

יג

אֲנָשִׁים

וכי תעלה על דעתך נשים? מה תלמוד לומר אֲנָשִׁים? צדיקים.

דברים

ראה

יג

יד

אֲנָשִׁים

ולא נשים.

בראשית

ויגש

מז

ו

אַנְשֵׁי חַיִל

בקיאין באומנותן לרעות צאן.

שמות

יתרו

יח

כא

אַנְשֵׁי חַיִל

עשירים, שאין להם צורך להכיר פנים ולהחניף.

בראשית

תולדות

כז

לג

אֵפוֹא

לשון זה עצמו משמש עם כמה דברים: איה פה מִי הוא, איפוה הוּא הַצָּד צַיִד?

בראשית

מקץ

מג

יא

אֵפוֹא

לשון יתר הוא לתקון מלה בלשון עברי. אם כן אזקק לעשות, שאשלחנו עמכם, צריך אני לבקש ולתור איה פה תקנה ועצה להשיאכם. ואומר אני לכם:

בראשית

נח

ז

ד

אַרְבָּעִים יוֹם

כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים.

בראשית

נח

ז

יב

אַרְבָּעִים יוֹם

אין יוֹם ראשון מן המניין, שאין לילו עמו, שהרי כתוב (ז,יא) "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ". נמצאו אַרְבָּעִים יוֹם כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר, שהחדשים נמנין כסדרן: אחד מלא ואחד חסר, הרי י"ב ממרחשון וכ"ח מכסלו.

שמות

בשלח

טז

לה

אַרְבָּעִים שָׁנָה

והלא חסר שלושים יום? כי בחמישה עשר באייר ירד המן תחלה, ובחמישה עשר בניסן פסק המן, שנאמר (יהושע ה,יב) "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" הפסח, אלא מגיד שהעוגות, שהוציאו ממצרים, טעמו בהם טעם מן.

במדבר

שלח

יד

לג

אַרְבָּעִים שָׁנָה

לא מת אחד מהם פחות מבן ששים שנה, לכך נגזר אַרְבָּעִים שָׁנָה שיהו אותם שלבני שנת עשרים מגיעין לכלל שישים. ושנה ראשונה היתה בכלל ואף על פי שקדמה לשלוח מרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן, וזהו שנאמר (שמות לב,לד) "וּבְיוֹם פָּקְדִי" במרגלים "וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד) זו, אף כאן נאמר (יד,לד) "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" ולא נאמר עונכם, שתי עונות: אחד במרגלים ו[אחד] בעגל. וחשב להם במניין זה מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לכלל שישים, מתו אותם של בני עשרים.

שמות

תצוה

כט

יח

אִשֶּׁה

לשון אש, היא הקטרת איברים שעל האש.

שמות

תצוה

כט

כה

אִשֶּׁה

לאש נתן.

שמות

תרומה

כו

ג

אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ

כך דרך המקרא לדבר בדבר שהוא לשון נקבה, ובדבר שהוא לשון זכר אומר: איש אל אחיו, כמו שנאמר בכרובים (כה,כ) "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו".

שמות

תרומה

כו

יז

אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ

מכוונות זו כנגד זו, שיהו חריציהן שוין, זו כמדת זו, כדי שלא יהו שתי הידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה. תרגום ידות "צירין", לפי שהן דומות לצירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן.

ויקרא

קדושים

יט

לו

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם

על מנת כן. דבר אחר: אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הנאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירין בהן.

במדבר

שלח

טו

מא

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם

על מנת כן פדיתי אֶתְכֶם, שתקבלו גזרותי.

ויקרא

ויקרא

ד

לה

אִשֵּׁי ה'

על מדורת האש העשויות לשם, פואלייש בלעז.

דברים

שופטים

יח

א-ב

אִשֵּׁי ה'

קדשי המקדש.

בראשית

וישב

לז

ב

אֶת דִּבָּתָם רָעָה

כל רָעָה שהיה רואה בבני לאה, היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחושדן על העריות. ובשלשתן לקה: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (לז,לא) במכירתו ולא אכלוהו חי, ועל דבה שסיפר עליהן שקורין לבני השפחות עבדים - "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", ועל העריות שספר עליהן - "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ" (לט,ז).

בראשית

וישב

לז

ב

אֶת דִּבָּתָם רָעָה

כל לשון דבה פרלדיץ בלעז, כל מה שיכול לדבר בהם רעה היה מדבר. דבה לשון "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז,י).

שמות

יתרו

יט

ד

אַתֶּם רְאִיתֶם

לא מסורת היא בידכם הדברים אשר עשיתי למצרים. על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדוגו לכם, ולא פרעתי מהם אלא על ידכם.

שמות

יתרו

כ

יח

אַתֶּם רְאִיתֶם

הפרש יש בין מה שאדם רואה ובין מה שאחרים משיחין לו. שאחרים משיחין לו, פעמים מאמין ופעמים אינו מאמין, לפי שלבו חלוק עליו.

שמות

תצוה

כח

מג

בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד

להיכל, וכן למשכן.

שמות

כי תשא

ל

כ

בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד

להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת, או להזות מדם פר כהן משיח ושעירי עבודה זרה.

ויקרא

שמיני

יא

ג

בַּבְּהֵמָה

תיבה יתרה לדרשא, להתיר את השליל הנמצא במעי אמו.

דברים

ראה

יד

ו

בַּבְּהֵמָה

משמע - מה שתמצא בַּבְּהֵמָה אכול, מכאן למדה תורה שהשליל מותר בשחיטת אמו.

שמות

כי תשא

לא

י

בִּגְדֵי הַשְּׂרָד

יש מפרשים לשון עבודה ושירות, כתרגומו "לבושי שמושא", ואין לו דמיון במקרא. ואומר אני שהוא לשון ארמי, כתרגום שלקלעים (כז,ט), ותרגום של מִכְבָּר (כז,ד), שהיו אורגין במחט ועשויין נקבים נקבים.

שמות

ויקהל

לה

יט

בִּגְדֵי הַשְּׂרָד

לכסות הארון והשולחן, והמנורה והמזבחות בשעת סלוק המסעות.

ויקרא

תזריע

יב

ד

בִּדְמֵי טָהֳרָה

ואף על פי שרואה דם טהורה היא.

ויקרא

תזריע

יב

ד

בִּדְמֵי טָהֳרָה

לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר.

בראשית

נח

ז

יא

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי

ר' אליעזר אומר זה מרחשון, ר' יהושע אומר זה אייר.

במדבר

בהעלותך

י

יא

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי

נמצאת אתה אומר שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם, ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה.

שמות

בשלח

יז

ט

בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים

לי ולך. השוהו לו. מכאן אמרו: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך. מנין? "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי" (במדבר יב,יא), והלא אהרן גדול ממנו, ועושה את חברו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים, שנאמר (במדבר יא,כח) "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", כלם מן העולם, חייבין הן כלייה, שמורדין בך, כאלו פשעו בהקב"ה.

שמות

בשלח

יז

ט

בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים

שידעו לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו.

בראשית

ויחי

מח

כב

בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתקבצו כל סביבותיהם להזדוג להם, נטל יעקב חרבו וקשתו ועמד כנגדן. דבר אחר: שְׁכֶם אַחַד היא הבכורה, שיטלו בניו שני חלקים. ושְׁכֶם לשון חלק הוא. והרבה יש לו דומין במקרא "אֲחַלְּקָה שְׁכֶם" (תהלים ס,ח), "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא,יג) - תשית שונאי לפני לחלקים, "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט).

בראשית

ויחי

מח

כב

בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

היא חכמתי ותפלתי.

שמות

בשלח

יד

ח

בְּיָד רָמָה

בגבורה גבוהה ומפורסמת.

במדבר

שלח

טו

ל

בְּיָד רָמָה

במזיד.

בראשית

וירא

כב

ד

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי

למה אחר שלא להראותו מיד? כדי שלא יאמרו: הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו עליו, ואלו היה לו שהות להמלך, לא היה עושה.

בראשית

ויצא

לא

כב

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי

שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם.

במדבר

נשא

ז

כד

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי

היה הנשיא המקריב לשבט זבולון פלוני, וכן בכולן, אבל בנתנאל שנאמר בו הִקְרִיב (ז,יח), נופל הלשון לומר אחריו נָשִׂיא, לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו, ובשאר שלא נאמר בו הקריב, נופל עליהן לשון נָשִׂיא לִבְנֵי פלוני, אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני.

ויקרא

מצורע

יד

ב

בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ

מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.

במדבר

נשא

ו

ט

בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ

בְּיוֹם הזאתו, או אינו אלא בשמיני שטהר לגמרי? תלמוד לומר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. יכול אפילו לא הזה? תלמוד לומר בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ.

שמות

בא

יב

ו

בֵּין הָעַרְבָּיִם

משש שעות ולמעלה קרוי בֵּין הָעַרְבָּיִם, שהשמש נוטה לבית מבואו לַעֲרֹב. ולשון בֵּין הָעַרְבָּיִם שבין עריבת היום לעריבת הלילה. עריבת היום בתחלת שבע ש"יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיהו ו,ד), ועריבת הלילה תחלת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד,יא) "עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה".

ויקרא

אמור

כג

ה

בֵּין הָעַרְבָּיִם

משש שעות ולמעלה.

בראשית

וישלח

לה

כג

בְּכוֹר יַעֲקֹב

אפילו בשעת קלקלה קראו בְּכוֹר.

בראשית

וישלח

לה

כג

בְּכוֹר יַעֲקֹב

בְּכוֹר לנחלה, בְּכוֹר לעבודה, בְּכוֹר למנין. ולא נתנה הבכורה ליוסף אלא לענין השבטים בלבד - שנעשה שני שבטים.

ויקרא

צו

ז

כו

בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם

לפי שהוא חובת הגוף, וחובת הגוף נוהגת בכל מושבות, ובמסכת קדושין בפרק ראשון (לז.) מפרש למה הוצרך לומר.

במדבר

מסעי

לה

כט

בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם

למד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ.

במדבר

בהעלותך

ט

ב

בְּמוֹעֲדוֹ

ואפילו בשבת, אף בטומאה.

במדבר

פנחס

כח

ב

בְּמוֹעֲדוֹ

שכל יום הוא מועד התמידין.

ויקרא

צו

ו

ט

בְּמָקוֹם קָדֹשׁ

ואי זהו ְמָקוֹם קָדֹשׁ? בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.

ויקרא

צו

ו

כ

בְּמָקוֹם קָדֹשׁ

בתוך העזרה.

בראשית

תולדות

כז

לה

בְּמִרְמָה

בחכמה.

בראשית

וישלח

לד

יג

בְּמִרְמָה

בחכמה.

בראשית

תולדות

כה

כ

בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה

שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה אז בן שלשים ושבע שנה, שהרי שרה היתה בת תשעים כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע שנה כשמתה, שנאמר (כג,א) "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" וגו', הרי ליצחק שלשים ושבע שנה. ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה.

בראשית

תולדות

כו

לד

בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה

עשו נמשל בחזיר, שנאמר (תהלים פ,יד) "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" מה החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו - ראו שאני טהור, כך הוא גוזל וחומס ומראה עצמו טהור. כל אַרְבָּעִים שָׁנָה היה עשו צד נשים תחת בעליהן ומענה אותן, עד שהיה בֶּן אַרְבָּעִים אמר: כשהיה אבא בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה נשא אשה, אף אני כן.

ויקרא

מצורע

טו

כג

בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא

אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעַל הַכְּלִי.

ויקרא

מצורע

טו

כג

בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא

ואין טעון כבוס בגדים, שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים, אבל משאו מטמא אדם לטמא בגדים.

בראשית

ויחי

מט

כב

בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר

מצריות היו צועדות להסתכל ביופיו. בָּנוֹת הרבה, כל אחת ואחת צָעֲדָה במקום שתוכל לראותו משם.

בראשית

ויחי

מט

כב

בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר

להסתכל בך בצאתך על ארץ מצרים. ועוד דרשוהו, לענין שלא תשלוט בזרעו עין הרע. ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכן כדגים שאין שולטת בהן העין.

ויקרא

ויקרא

א

ה

בְּנֵי אַהֲרֹן

יכול חללים? תלמוד לומר הַכֹּהֲנִים.

ויקרא

אמור

כא

א

בְּנֵי אַהֲרֹן

יכול חללים? תלמוד לומר הַכֹּהֲנִים.

ויקרא

אמור

כא

א

בְּנֵי אַהֲרֹן

אף בעלי מומין במשמע. בְּנֵי אַהֲרֹן ולא בנות אהרן.

בראשית

וישלח

לה

יח

בִנְיָמִין

נראה בעיני, לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר (במדבר לג,מ) "בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (יב,ט).

בראשית

וישלח

לה

יח

בִנְיָמִין

בן ימין, כמו (תהלים פט,יג) "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם" ולפיכך הוא מלא.

במדבר

חקת

כא

יא

בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים

לא ידעתי למה נקרא שמם עיים? ועי לשון חרבה הוא, דבר הטאוט במטאטא השמד. והעי"ן בו יסוד לבדה, והוא לשון יעים "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח,יז).

במדבר

מסעי

לג

מד

בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים

לשון חרבה וגלים, כמו (מיכה א,ו) "לְעִי הַשָּׂדֶה".

בראשית

לך לך

יז

כג

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, ולא בוש מן הלצנים, ושלא יהיו אוהביו ובני דורו אומרים: אלו ראינוהו לא הנחנוהו לימול.

בראשית

לך לך

יז

כו

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה, ולישמעאל שלש(ה) עשר שנה, "נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ".

דברים

דברים

א

א

בָּעֲרָבָה

בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב.

דברים

דברים

א

ז

בָּעֲרָבָה

זה מישור שליער.

במדבר

בלק

כב

ד

בָּעֵת הַהִוא

לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון, מנוהו עליהן לצרך שעה.

דברים

דברים

א

טז

בָּעֵת הַהִוא

משמיניתים אמרתי להם: אין עכשו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשו הרי אתם משועבדין לצבור.

דברים

ואתחנן

ג

כג

בָּעֵת הַהִוא

לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג, דמיתי שמא הותר הנדר.

דברים

עקב

י

א

בָּעֵת הַהִוא

לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר: "פְּסָל לְךָ" ואחר כך "וְעָשִׂיתָ ... אֲרוֹן", ואני עשיתי ארון תחלה, לפי שאמרתי כשאבא והלוחות בידי, היכן אניחם? ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי לא נתעסקו במשכן עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להן למלאכת המשכן, ובצלאל עשה המשכן תחלה ואחר כך ארון וכלים. נמצא זה ארון אחר, וזהו שהיה יוצא עמהן למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה.

ויקרא

ויקרא

ה

כד

בְּרֹאשׁוֹ

הוא הקרן ראש הממון.

במדבר

נשא

ה

ז

בְּרֹאשׁוֹ

הוא הקרן שנשבע עליו.

בראשית

בראשית

א

א

בְּרֵאשִׁית בָּרָא

אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב,ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קיא,ו). שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים, יהו אומרים להם: כל הארץ שלהקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

בראשית

בראשית

א

א

בְּרֵאשִׁית בָּרָא

אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמו שדרשוהו רז"ל: בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח,כב) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיהו ב,ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה". ואם באת לפרשו כפשוטו, כך תפרשהו: בְּרֵאשִׁית בריית שמים וארץ, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (א,ב), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (א,ג). ולא בא המקרא להורות סדר בריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורותך, כך היה לו לכתוב: בראשונה בָּרָא אֵת הַשָּׁמַיִם, שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו (ירמיהו כו,א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ" (דברים יח,ד), אף כאן אתה אומר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא, כמו: בְּרֵאשִׁית בריאת הקב"ה אֵת הַשָּׁמַיִם, ודומה לו: "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב) - תחילת דיבורו שלהקב"ה בהושע, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב). ואם תאמר: להורות בא ולומר שאילו תחילה נבראו, ופירושו: בְּרֵאשִׁית הכל בָּרָא אילו - ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטין תיבה אחת, כמו (איוב ג,י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח,ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי הנושא, וכמו (עמוס ו,יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא כתב אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו (ישעיהו מו,י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא כתב מגיד מראשית דבר אחרית דבר - אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב (א,ב) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה בריית המים מתי היתה, למדת שקדמו לארץ. ועוד, שהשמים מאש וממים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא בסדר הקדומין והמאוחרין כלל.

במדבר

קרח

יח

יט

בְּרִית מֶלַח

כרת בְּרִית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים.

במדבר

קרח

יח

יט

בְּרִית מֶלַח

כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם.

ויקרא

בהר

כה

לא

גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ

מיד אם רצה, ובזו יפה כחן מכח שדות, שהשדות אינן נגאלות עד שתי שנים.

ויקרא

בהר

כה

מח

גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ

מיד, ולא תניחהו שיטמע.

בראשית

ויחי

מט

יט

גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ

כולן לשון גְּדוּד הן, כלומר: יהיה גְּדוּד ממנו, וכן חברו מנחם. ואם תאמר: אין גְּדוּד בלא שני דל"תין, גְּדוּד שם דבר הוא, צריך שני דל"תין, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן יאמר "כַּצִּפּוֹר לָנוּד" (משלי כו,ב), מגזרת "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף" (איוב ז,ד), "שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה,כז), מגזרת "חָמָס וָשֹׁד" (ירמיהו ו,ז), אף יָגֻד, יְגוּדֶנּוּ וגְּדוּד - גזרה אחת הן. וכשהוא מדבר בלשון יִפְעַל אינו כפול, כגון יגוד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב. וכשהוא מדבר בלשון מתפעל או מפעיל אחרים, הוא כפול  - יִתְגֹּדד, יִתְבּוֹלל, יתרומם יתעודד. ובלשון מפעיל "יְעוֹדֵד" (תהלים קמו,ט), "לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב" (ישעיהו מט,ה), "מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת" (ישעיהו נח,יב). יְגוּדֶנּוּ האמור כאן אינו לשון שיפעלוהו אחרים, אלא כמו יָגֻד ממנו, כמו (ירמיהו י,כ) "יְצָאֻנִי" - יצאו ממני.

בראשית

ויחי

מט

יט

גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ

גדודים יגודו ממנו, שיעברו את הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ" (במדבר לב,כב).

שמות

בא

יב

לא

גַּם אַתֶּם

הגברים.

במדבר

בלק

כב

יט

גַּם אַתֶּם

פיו הכשילו, גַּם אַתֶּם סופכם ללכת בפחי נפש כראשונים.

ויקרא

אמור

כא

כ

גָרָב

זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ.

ויקרא

אמור

כב

כב

גָרָב

מין חזזית, וכן יַלֶּפֶת, כמו (שופטים טז,כט) "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן", שאוחזת בו עד יום מיתה שאין לה רפואה.

שמות

כי תשא

ל

יג

גֵּרָה

לשון מעה, וכן בשמואל (א' ב,לו) "יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם" .

ויקרא

שמיני

יא

ג

גֵּרָה

כך שמו, ויתכן להיות מגזרת "וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים" (שמואל ב' יד,יד) שהוא נגרר אחר הפה, "פישרא", שעל ידי הגרה האוכל נפשר ונמוח.

שמות

שמות

ה

יג

דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

חשבון של כל יום ויום כלו ביומו, כַּאֲשֶׁר עשיתם בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן מוכן.

שמות

בשלח

טז

ד

דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

אכילת היום ילקטו ביומו, ולא ילקטו היום לצרך מחר.

ויקרא

אמור

כג

לז

דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ

חוק הקצוב בחומש הפקודים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, הא אם עבר יומו בטל קרבנו.

שמות

בא

יב

ג

דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל

וכי אהרן מדבר? והלא משה מדבר, שנאמר (ז,ב) "אַתָּה תְדַבֵּר"? אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה: למדני, והדבור יוצא מבין שניהם, כאלו שניהם מדברים.

שמות

בא

יב

ג

דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל

דבר אליהם היום בראש חדש שיקחוהו בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ. הַזֶּה - פסח מצרים מקחו מבעשור, ולא פסח דורות.

במדבר

בהעלותך

יב

א

הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית

מגיד שהכל מודין ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.

במדבר

בהעלותך

יב

א

הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית

על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבנו נאה כושי, כדי שלא ישלוט בו עין הרע.

במדבר

חקת

כ

י

הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה

לפי שלא היו מכירין בו, לפי שהלך הַסֶּלַע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק, והיו ישראל אומרים: מה לכם, מאי זה סלע תוציאו? לכך אמר להם: הַמֹּרִים, סרבנים. דבר אחר: הַמֹּרִים - שוטים בלשון יוני הַמֹּרִים. דבר אחר: מורים את מוריהן.

במדבר

חקת

כ

י

הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה

שלא נצטוינו עליו, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?

בראשית

ויצא

כט

ז

הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל

לפי שראה אותן רובצין, כסבור שרוצין לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד.

בראשית

ויצא

כט

ז

הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל

אם שכירים אתם, לא השלמתם פעולתכם היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הביתה.

בראשית

ויחי

מט

כא

הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר

כתרגומו. דבר אחר: על מלחמת סיסרא נתנבא, דכתיב (שופטים ד,ו) "וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי", והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח "בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו" (שופטים ה,טו).

בראשית

ויחי

מט

כא

הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר

על ידם שרו שירה דבורה וברק. ורז"ל דרשוהו על יום קבורת יעקב, כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (יג.). "תתרמיה עדביה" - יפול חלקו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח.

שמות

משפטים

כג

כח

הַצִּרְעָה

מין שרץ העוף. והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה ארס בהם והיו מתים. והצרעה לא עברה את הירדן, וחתי וכנעני ארץ סיחון ועוג הן, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה.

דברים

עקב

ז

כ

הַצִּרְעָה

מין שרץ, שהיתה זורקת בהן מרה ומסמא עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים.

ויקרא

בחוקותי

כו

טז-יז

הַשַּׁחֶפֶת

חולי שמשחף את הבשר, דומה לנפוח שכל גופו נראה נפוח ומראית פניו זעופה.

ויקרא

בחוקותי

כו

טז-יז

הַשַּׁחֶפֶת

יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה, אבל בשרו שמור עליו, תלמוד לומר שַּׁחֶפֶת, מלמד שהוא נשחף, או עתים שהוא נשחף אבל גופו נח ואינו מקדיח, תלמוד לומר וְאֶת הַקַּדַּחַת, מלמד שהוא מקדיח ביותר, או עתים שהוא מקדיח, אבל סבור הוא שיחיה, תלמוד לומר מְכַלּוֹת עֵינַיִם, או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה, אבל אחרים סבורים בו שיחיה, תלמוד לומר וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ.

ויקרא

שמיני

יא

יז

הַשָּׁלָךְ

פרשו רבותינו זה השולה דגים מן הים, וכן תרגם אנקלוס "ושלינונא". כּוֹס ויַּנְשׁוּף הם הצועקים בלילה ויש להן לסתות כאדם.

דברים

ראה

יד

יז

הַשָּׁלָךְ

שולה דגים מן הים.

דברים

ראה

יב

יג

הִשָּׁמֶר לְךָ

ליתן לא תעשה על הדבר.

דברים

ראה

יב

יט

הִשָּׁמֶר לְךָ

ליתן לא תעשה על הדבר.

דברים

דברים

א

לז

הִתְאַנַּף

נתמלא רוגז.

דברים

ואתחנן

ד

כא

הִתְאַנַּף

נתמלא רוגז.

ויקרא

צו

ז

יח

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל

במחשב בשחיטה לאכול בשלישי הכתוב מדבר, יכול אם אכל ממנו בשלישי יפסל? תלמוד לומר הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, בשעת הקרבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי. וכן פירושו: בשעת הקרבתו לא תעלה זאת במחשבה, ואם חשב, פיגול יהיה.

ויקרא

קדושים

יט

ז-ח

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל

אם אינו ענין חוץ לזמנו, שכבר נאמר (ז,יח) "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" תנהו ענין חוץ למקומו. יכול יהו חייבין כרת על אכילתו? תלמוד לומר (ז,יח) "וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" מִמֶּנּוּ ולא מחברו, יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו.

דברים

כי תצא

כה

ח

וְאָמַר

בלשון הקדש, ואף היא דבורה בלשון הקדש.

דברים

האזינו

לב

לז

וְאָמַר

הקב"ה.

ויקרא

ויקרא

ה

ב

וְאָשֵׁם

באכילת קדש או בביאת מקדש.

ויקרא

ויקרא

ה

ג

וְאָשֵׁם

באכילת קדש או בביאת מקדש.

שמות

פקודי

מ

כט

וְאֶת הַמִּנְחָה

מנחת נסכיו שלתמיד, כמו שנאמר (כט,מ) "וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן".

ויקרא

מצורע

יד

כ

וְאֶת הַמִּנְחָה

מנחת נסכים שלבהמה.

בראשית

לך לך

טו

י

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר

לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים. פרים - שנאמר (תהלים כב,יג) "סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים", אילים - שנאמר (דניאל ח,כ) "הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס", שעירים - "וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דניאל ח,כא), וישראל נמשלו בתורים ובני יונה, תור - שנאמר (תהלים עד,יט) "אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ", וליונה - שנאמר (שיר השירים ב,יד) "יוֹנָתִי תַמָּתִי", לפיכך בִּתֵּר את הבהמות, רמז שהאומות יהיו כלין והולכין.

בראשית

לך לך

טו

י

וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר

שיהיו ישראל קיימים לעולם.

ויקרא

שמיני

יא

ח

וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ

יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבלה? תלמוד לומר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" (כא,א) כהנים מוזהרין, ישראל [אין] מוזהרין. קל וחומר מעתה: מה טומאת מת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן, ומה תלמוד לומר וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ? ברגל.

דברים

ראה

יד

ח

וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ

פרשו רז"ל ברגל, שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל. יכול יהו מוזהרין כל השנה? תלמוד לומר (ויקרא כא,א) "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים". ומה טומאת מת חמורה, כהנים מוזהרין, ישראל אין מוזהרין, טומאת נבלות קלה לא כל שכן.

בראשית

ויצא

כט

ג

וְגָלֲלוּ

וגוללין, "ומגנדרין" מתורגם, וכן כל הווה משתנה לדבר לשון עתיד ולשון עבר, לפי שכל דבר ההווה תמיד, כבר היה ועתיד להיות.

בראשית

ויצא

כט

ח

וְגָלֲלוּ

מתורגם "ויגנדרון", לפי שהוא לשון עתיד.

שמות

משפטים

כא

יג

וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ

זמן לְיָדוֹ, כמו (תהלים צא,י) "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה", "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב,כא), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב' ה,ז), מזמן למצא עלה.

שמות

משפטים

כא

יג

וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ

ולמה תצא זאת מלפניו? הוא שאמר דוד (שמואל א' כד,יג) "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". "מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי" – משל התורה שהוא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה כן "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע"? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה. והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג שוגג עלה בסולם ונפל על זה שהרג מזיד, והרגו, ועדים מעידים אותו ומחייבין אותו גלות. נמצא זה שהרג שוגג, גולה, וזה שהרג מזיד, נהרג.

ויקרא

צו

ז

יט

וְהַבָּשָׂר

שלקדש או שלמים אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל.

ויקרא

צו

ז

יט

וְהַבָּשָׂר

לרבות אבר שיצא מקצתו חוץ למקומו, שהפנימי מותר.

שמות

תצוה

ל

ד

וְהָיָה

מעשה הטבעות האלה, לְבָתִּים לְבַדִּים, בית תהיה הטבעת לבד.

שמות

כי תשא

לג

ח

וְהָיָה

לשון הווה.

דברים

ראה

טו

ט

וְהָיָה בְךָ חֵטְא

מכל מקום, ואפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר? ללמדך שממהר ליפרע מן הקורא ממי שאינו קורא.

דברים

כי תצא

כד

טו

וְהָיָה בְךָ חֵטְא

מכל מקום, אלא שממהרים ליפרע על יד הקורא.

ויקרא

אמור

כד

ז

וְהָיְתָה

הלבונה הזאת ללחם לאזכרה, שאין אזכרה מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת, והיה לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה בקומץ, שהיא אזכרה למנחה.

ויקרא

אמור

כד

ט

וְהָיְתָה

המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה היא.

ויקרא

בהר

כה

כט

וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ

לפי שנאמר בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה, הוצרך לפרש בזו שהוא חילוף - אם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, לאחר מכאן אינו גואלה.

ויקרא

בהר

כה

כט

וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ

שלבית.

דברים

וזאת הברכה

לג

ג-ד

וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ

הרי ראויין לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר בסיני. תֻּכּוּ לשון פועלו, הותווכו לתוך מרגלותיך.

דברים

וזאת הברכה

לג

ג-ד

וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ

מתמצעין ומתכנסין תחת צלך.

שמות

משפטים

כא

לד

וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ

לנִזק. שמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לּוֹ המזיק עליה תשלומי נזקו.

שמות

משפטים

כא

לו

וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ

לנִזק. ועליו ישלם המזיק, עד שישתלם הנִזק כל נזקו.

ויקרא

מצורע

יד

יב

וְהֵנִיף

שהוא טעון תנופה חי.

ויקרא

אמור

כג

יא

וְהֵנִיף

כל תנופה מעלה ומוריד, מוליך ומביא. מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים.

במדבר

נשא

ה

כה

וְהֵנִיף

מוליך ומביא מעלה ומוריד. ואף היא מניפה עמו, שידה למעלה מידו של כהן.

שמות

בא

יג

יב

וְהַעֲבַרְתָּ

אין וְהַעֲבַרְתָּ אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר (במדבר כז,ח) "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ".

ויקרא

בהר

כה

ט

וְהַעֲבַרְתָּ

לשון הכרזה, כמו (שמות לו,ו) "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה".

במדבר

פנחס

כז

ז

וְהַעֲבַרְתָּ

לשון עברה, שמי שאינו מניח לו בן ליורשו, הקב"ה ממלא עליו עברה. דבר אחר: על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, לפי שבנה ובעלה יורשין אותה וש"לֹא תִסֹּב" (לו,ז) לא נצטוה אלא לאותו הדור, וכן (כז,ח) "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" בכולן אמר "וּנְתַתֶּם" (כז,ט-י), וכאן אמר וְהַעֲבַרְתֶּם.

ויקרא

בחוקותי

כו

טז-יז

וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם

כמו וצותי.

ויקרא

בחוקותי

כו

טז-יז

וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם

שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצלכם, אביא עליכם אחרת ואסמכה לה.

בראשית

נח

ו

יח

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי

ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור.

בראשית

נח

ט

יא

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי

אעשה קיום לבריתי. ומהו הקיום? הקשת, כמו שמסיים והולך.

בראשית

לך לך

יז

ז

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי

ומהו הברית? לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים.

ויקרא

אמור

כג

ח

וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה

הם המוספין האמורים בפרשת פינחס (במדבר כח-כט), ולא נאמרו כאן אלא לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.

ויקרא

אמור

כג

כה

וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה

מוספין האמורין בחומש הפקודים.

ויקרא

אמור

כג

כז

וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה

מוספין האמורין בחומש הפקודים.

ויקרא

ויקרא