הפניות סימטריות בפירוש רש"י לתורה

ציירה: אהובה קליין (c)

http://ahuvaklein.blogspot.com

הפניות סימטריות בפירוש רש"י לתורה






מאגר מת"ל במכללת קיי-באר שבע

הדף הראשי של פירוש רש"י
הפניות סימטריות בפירוש רש"י לתורה

ID1

פסוק מבואר

ד"ה

פירש"י

ID2

פסוק מצוטט

ד"ה

פירש"י

1

בראשית ח, ב

וַיִּכָּלֵא

וימנע, כמו (כג,ו) "לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ", "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי" (תהלים מ,יב).

12

בראשית כג, ו

לֹא יִכְלֶה

לא ימנע, כמו (תהלים מ,יב) "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי", וכמו (ח,ב) "וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם".

2

בראשית ח, ד

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם

מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים אחת עשרה אמה. שהרי כתיב "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (ח,ה), והוא אב שהוא עשירי לירידת גשמים, והם היו גבוהין על ההרים חמש עשרה אמה, וחסרו מיום אחד בסיון עד יום אחד באב חמש עשרה אמה לשישים יום, הרי אמה לארבעה ימים, נמצא שבי"ו של סיון לא חסרו אלא ארבע אמות, ונחה התיבה ליום המחרת, למדת שהיתה משוקעת אחת עשרה אמה במים שעל ראשי ההרים.

3

בראשית ח, ה

בָּעֲשִׂירִי ... נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים

זה אב שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם. ואם תאמר: הוא אלול, ועשירי לכסלו על שפסקו הגשמים כשם שאתה אומר (ח,ד) "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" סיון, והוא שביעי להפסקה - אי אפשר לומר כן, שעל כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים של גשמים ומאה חמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון. ואם תאמר: שביעי לירידה, אין זה סיון, והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול, אי אתה מוצא "בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (ח,יג), שהרי מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההרים שלח את העורב, ואחד ועשרים יום הוחיל בשליחות היונה, הרי שישים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה. ואם תאמר: באלול נִרְאוּ, נמצא שחרבו במרחשון, והוא קורא אותו רִאשׁוֹן, ואין זה אלא תשרי שהוא רִאשׁוֹן לבריאת עולם, ולר' יהושע הוא ניסן.

3

בראשית ח, ה

בָּעֲשִׂירִי ... נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים

זה אב שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם. ואם תאמר: הוא אלול, ועשירי לכסלו על שפסקו הגשמים כשם שאתה אומר (ח,ד) "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" סיון, והוא שביעי להפסקה - אי אפשר לומר כן, שעל כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים של גשמים ומאה חמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון. ואם תאמר: שביעי לירידה, אין זה סיון, והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול, אי אתה מוצא "בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (ח,יג), שהרי מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההרים שלח את העורב, ואחד ועשרים יום הוחיל בשליחות היונה, הרי שישים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה. ואם תאמר: באלול נִרְאוּ, נמצא שחרבו במרחשון, והוא קורא אותו רִאשׁוֹן, ואין זה אלא תשרי שהוא רִאשׁוֹן לבריאת עולם, ולר' יהושע הוא ניסן.

2

בראשית ח, ד

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם

מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים אחת עשרה אמה. שהרי כתיב "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (ח,ה), והוא אב שהוא עשירי לירידת גשמים, והם היו גבוהין על ההרים חמש עשרה אמה, וחסרו מיום אחד בסיון עד יום אחד באב חמש עשרה אמה לשישים יום, הרי אמה לארבעה ימים, נמצא שבי"ו של סיון לא חסרו אלא ארבע אמות, ונחה התיבה ליום המחרת, למדת שהיתה משוקעת אחת עשרה אמה במים שעל ראשי ההרים.

4

בראשית יב, יט

קַח וָלֵךְ

לא כאבימלך שאמר לו (כ,טו) "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ", שהמצרים שטופי זמה, שנאמר (יחזקאל כג,כ) "וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם".

11

בראשית כ, טו

הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ

אבל פרעה אמר (יב,יט) "קַח וָלֵךְ", לפי שנתיירא, שהמצרים שטופי זמה הן.

5

בראשית יד, יג

וַיָּבֹא הַפָּלִיט

זה עוג. לפי פשוטו: מי שפלט מן המלחמה, וזהו "נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (דברים ג,יא), שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים. ומדרש בבראשית רבה (מב,ח): זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו "מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" מן "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ" (ו,ד), ומתכוין היה שיהרג אברהם ויקח את שרה.

82

דברים ג, יא

מִיֶּתֶר הָרְפָאִים

שהרגם אמרפל וחבריו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם (בראשית יד,ה), והוא פלט מן המלחמה, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" והוא עוג.

6

בראשית יד, יד

וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו

כתרגומו "וזרז", וכן (ויקרא כו,לג) "וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם" - אזדיין בחרבי אחריכם, וכן (שמות טו,ט) "אָרִיק חַרְבִּי", וכן (תהלים לה,ג) "וְהָרֵק חֲנִית".

35

שמות טו, ט

אָרִיק חַרְבִּי

אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתה ונשאר רק, נופל בו לשון הרקה, כמו (בראשית מב,לה) "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם", וכמו (קהלת יא,ג) "עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ". ואם תאמר: אין לשון ריקות נופל על היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי היוצא ממנו, אבל לא על החרב ולא על היין, ולדחוק ולפרש אָרִיק חַרְבִּי, כמו "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית יד,יד) "אזדיין בחרבי", מצינו הלשון מוסב אף על היוצא: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שיר השירים א,ג), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מח,יא), לא הורק הכלי אין כתוב כאן, אלא: לא הורק מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין, וכן: "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח,ז).

7

בראשית יח, ב

וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים

אחד לבשר את שרה ואחד לרפאת את אברהם ואחד להפוך את סדום, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, תדע שבכל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו" (יח,ט), "וַיֹּאכֵלוּ" (יח,ח), "וַיָּבֹאוּ" (יט,א), ובבשורה כתיב (יח,י) "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ" ובהפכת סדום כתיב (יט,כב) "כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר", "לְבִלְתִּי הָפְכִּי" (יט,כא). ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (יט,יז) "וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ", למדת שהאחד היה מציל.

8

בראשית יט, א

הַמַּלְאָכִים

ולהלן קראן "אֲנָשִׁים" (יח,ב), כשהיתה שכינה עמהם קראם "אֲנָשִׁים". דבר אחר: אצל אברהם שכחו גדול והיו הַמַּלְאָכִים תדירין אצלו קראן "אֲנָשִׁים", ואצל לוט קראן מַלְאָכִים.

8

בראשית יט, א

הַמַּלְאָכִים

ולהלן קראן "אֲנָשִׁים" (יח,ב), כשהיתה שכינה עמהם קראם "אֲנָשִׁים". דבר אחר: אצל אברהם שכחו גדול והיו הַמַּלְאָכִים תדירין אצלו קראן "אֲנָשִׁים", ואצל לוט קראן מַלְאָכִים.

7

בראשית יח, ב

וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים

אחד לבשר את שרה ואחד לרפאת את אברהם ואחד להפוך את סדום, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, תדע שבכל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו" (יח,ט), "וַיֹּאכֵלוּ" (יח,ח), "וַיָּבֹאוּ" (יט,א), ובבשורה כתיב (יח,י) "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ" ובהפכת סדום כתיב (יט,כב) "כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר", "לְבִלְתִּי הָפְכִּי" (יט,כא). ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (יט,יז) "וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ", למדת שהאחד היה מציל.

9

בראשית כ, יג

אִמְרִי לִי

עלי, וכמו (כו,ז) "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ", על אשתו אין כתוב כאן, אלא "לְאִשְׁתּוֹ". וכן (שמות יד,ג) "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן (שופטים ט,נד) "יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ".

15

בראשית כו, ז

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ

על אשתו, כמו (כ,יג) "אִמְרִי לִי" - עלי.

10

בראשית כ, יג

אִמְרִי לִי

עלי, וכמו (כו,ז) "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ", על אשתו אין כתוב כאן, אלא "לְאִשְׁתּוֹ". וכן (שמות יד,ג) "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן (שופטים ט,נד) "יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ".

33

שמות יד, ג

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

על בני ישראל, "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (יד,יד), עליכם, "אִמְרִי לִי" (בראשית כ,יג), אמרי עלי.

11

בראשית כ, טו

הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ

אבל פרעה אמר (יב,יט) "קַח וָלֵךְ", לפי שנתיירא, שהמצרים שטופי זמה הן.

4

בראשית יב, יט

קַח וָלֵךְ

לא כאבימלך שאמר לו (כ,טו) "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ", שהמצרים שטופי זמה, שנאמר (יחזקאל כג,כ) "וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם".

12

בראשית כג, ו

לֹא יִכְלֶה

לא ימנע, כמו (תהלים מ,יב) "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי", וכמו (ח,ב) "וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם".

1

בראשית ח, ב

וַיִּכָּלֵא

וימנע, כמו (כג,ו) "לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ", "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי" (תהלים מ,יב).

13

בראשית כד, נה

יָמִים

שנה, כמו (ויקרא כה,כט) "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ", שכך נותנין לבתולה י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטין.

67

ויקרא כה, כט

יָמִים

ימי שנה שלמה קרוין יָמִים, וכן (בראשית כד,נה) "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר".

14

בראשית כה, יז

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל

אמר רבי חייא בר אבא: למה נמנו שנותיו של יִשְׁמָעֵאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב משנותיו של יִשְׁמָעֵאל. למדנו ששמש יעקב בבית עבר י"ד שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפרש יעקב מאביו מת יִשְׁמָעֵאל, שנאמר (כח,ט) "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" וכמו שמפורש במגלה בסוף פרק ראשון (יז.).

17

בראשית כח, ט

אֲחוֹת נְבָיוֹת

ממשמע שנאמר (כה,יג) "בַּת יִשְׁמָעֵאל" איני יודע שהיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אלא שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואין והשיאה נביות אחיה. למדנו שהיה יעקב באותו פרק בן שישים ושלש שנה, שהרי ישמעאל היה בן שבעים וארבע שנה כשנולד יעקב ושנותיו מאה שלשים ושבע, שנאמר (כה,יז) "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" וגו' ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כן בא לחרן, שהרי לא שהא בבית לבן לפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשר שנה - "עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" (לא,מא), ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו' וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ומשם עד שירד למצרים תשע שנים - שבע של שובע ושתים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (מז,ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". צא וחשוב ארבע עשרה שנה קודם לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב, הרי חמישים ושלש, וכשנפרש מאביו היה בן שישים ושלש, הרי מאה ושש עשרה, והוא אמר לפרעה "שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (מז,ט), הרי למדת שאחר שקבל הברכות למד בבית עבר ארבע עשרה שנה.

15

בראשית כו, ז

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ

על אשתו, כמו (כ,יג) "אִמְרִי לִי" - עלי.

9

בראשית כ, יג

אִמְרִי לִי

עלי, וכמו (כו,ז) "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ", על אשתו אין כתוב כאן, אלא "לְאִשְׁתּוֹ". וכן (שמות יד,ג) "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן (שופטים ט,נד) "יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ".

16

בראשית כז, כט

בְּנֵי אִמֶּךָ

ויעקב אמר ליהודה (מט,ח) "בְּנֵי אָבִיךָ", לפי שהיו בְּנֵי אמהות הרבה.

24

בראשית מט, ח

בְּנֵי אָבִיךָ

על שם שהיו מנשים הרבה, לא אמר "בְּנֵי אִמֶּךָ", כדרך שאמר יצחק (כז,כט).

17

בראשית כח, ט

אֲחוֹת נְבָיוֹת

ממשמע שנאמר (כה,יג) "בַּת יִשְׁמָעֵאל" איני יודע שהיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אלא שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואין והשיאה נביות אחיה. למדנו שהיה יעקב באותו פרק בן שישים ושלש שנה, שהרי ישמעאל היה בן שבעים וארבע שנה כשנולד יעקב ושנותיו מאה שלשים ושבע, שנאמר (כה,יז) "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" וגו' ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כן בא לחרן, שהרי לא שהא בבית לבן לפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשר שנה - "עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" (לא,מא), ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו' וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ומשם עד שירד למצרים תשע שנים - שבע של שובע ושתים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (מז,ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". צא וחשוב ארבע עשרה שנה קודם לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב, הרי חמישים ושלש, וכשנפרש מאביו היה בן שישים ושלש, הרי מאה ושש עשרה, והוא אמר לפרעה "שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (מז,ט), הרי למדת שאחר שקבל הברכות למד בבית עבר ארבע עשרה שנה.

14

בראשית כה, יז

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל

אמר רבי חייא בר אבא: למה נמנו שנותיו של יִשְׁמָעֵאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב משנותיו של יִשְׁמָעֵאל. למדנו ששמש יעקב בבית עבר י"ד שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפרש יעקב מאביו מת יִשְׁמָעֵאל, שנאמר (כח,ט) "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" וכמו שמפורש במגלה בסוף פרק ראשון (יז.).

18

בראשית ל, ח

נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים

מנחם בן סרוק פירשו במחברת "צָמִיד פָּתִיל" (במדבר יט,טו) - חבורים מאת הקב"ה נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. אבל אני מפרשו לשון "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב,ה) - נתעקשתי ונתפצרתי פצירות ועקושין למקום להיות שוה לאחותי.

77

במדבר יט, טו

פָּתִיל

לשון חבור, כמו (בראשית ל,ח) "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי".

19

בראשית לז, יט

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים" (מט,ה).

22

בראשית מט, ה

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים

בעצה אחת על שכם ועל יוסף. "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו ... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (לז,יט-כ). מי היו? אם תאמר: ראובן ויהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו. אם תאמר: בני השפחות, הרי לא היתה שנאתם שלמה כשאר השבטים, שנאמר (לז,ב) "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו". יששכר [ו]זבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים, על כרחך שִׁמְעוֹן וְלֵוִי היו, שקראם אביהם אַחִים.

20

בראשית מא, טו

תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ

תאזין ותבין חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. תִּשְׁמַע לשון הבנה והאזנה, כמו (מב,כג) "כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף", "אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ" (דברים כח,מט).

90

דברים כח, מט

לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ

לֹא תכיר לְשֹׁנוֹ, וכן (בראשית מא,טו) "תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ", וכן (בראשית מב,כג) "כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף".

21

בראשית מז, ב

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח

מן הפחותים שבהם לגבורה, שאין נראין גבורין, שלא יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלו הן: ראובן, שמעון, לוי, ויששכר ובנימן, אותם שלא כפל משה שמותם כשברכן, שמות הגבורים כפל: "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" (דברים לג,ז), "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד" (דברים לג,כ), "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן" (דברים לג,כג), "וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה" (דברים לג,כב), "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן" (דברים לג,יח), "וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר" (דברים לג,כד), זהו בבראשית רבה (צה,ד). אבל בתלמוד בבלי שלנו מצינו כי אותן שהוכפלו שמותן הם החלשים, ואותן הביא לפני פרעה, ויהודה שהוכפל שמו, לא משום חלישות הוכפל, אלא טעם יש בדבר, כדאיתא בבבא קמא (צב.). ובבריתא דסיפרי שנינו בה בזאת הברכה (ספרי דברים פיסקא שנד) כמו תלמוד שלנו.

92

דברים לג, יח

וְלִזְבוּלֻן אָמַר

אלו חמשה שבטים שברך באחרונה. זְבוּלֻן וגד ונפתלי דן ואשר כפל שמותיהן להחזיקן ולהגבירן, לפי שהיו חלשים מכל השבטים. והם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר (בראשית מז,ב) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים", לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם שרי מלחמות.

22

בראשית מט, ה

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים

בעצה אחת על שכם ועל יוסף. "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו ... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (לז,יט-כ). מי היו? אם תאמר: ראובן ויהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו. אם תאמר: בני השפחות, הרי לא היתה שנאתם שלמה כשאר השבטים, שנאמר (לז,ב) "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו". יששכר [ו]זבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים, על כרחך שִׁמְעוֹן וְלֵוִי היו, שקראם אביהם אַחִים.

19

בראשית לז, יט-כ

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים" (מט,ה).

23

בראשית מט, ו

בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

כשיקהיל קרח, שהוא משבטו שללוי, כל העדה על משה ועל אהרן, אַל תֵּחַד כְּבֹדִי שם, ואל יתיחד שמי עמהן "קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" (במדבר טז,א), ולא נאמר בן יעקב. אבל בדברי הימים, כשנתיחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דברי הימים א' ו,כב-כג) "בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל".

76

במדבר טז, א

בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי

יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלקותם, שנאמר (בראשית מט,ו) "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי". והיכן נזכר שמו של יעקב על קֹרַח? בהתיחשם על הדוכן בדברי הימים, שם נאמר (דברי הימים א' ו,כב-כג) "בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל".

24

בראשית מט, ח

בְּנֵי אָבִיךָ

על שם שהיו מנשים הרבה, לא אמר "בְּנֵי אִמֶּךָ", כדרך שאמר יצחק (כז,כט).

16

בראשית כז, כט

בְּנֵי אִמֶּךָ

ויעקב אמר ליהודה (מט,ח) "בְּנֵי אָבִיךָ", לפי שהיו בְּנֵי אמהות הרבה.

25

שמות ב, טו

וַיְבַקֵּשׁ

פרעה לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, מסרו לקוסנטר להרגו, ולא שלטה החרב בו, והוא שאמר משה (יח,ד) "וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".

38

שמות יח, ד

וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה

כשגלו דתן ואבירם על דבר המצרי "וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה" (ב,טו), נעשה צוארו כעמוד של שיש.

26

שמות ה, יד

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

השוטרים ישראלים היו, וחסים על חבריהם לדחקן, וכשהיו משלימין הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והוא חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו עושי המלאכה, לפיכך זכו שבעים איש מזקני ישראל, אותם שוטרים, להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא,טז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, "כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" (במדבר יא,טז).

73

במדבר יא, טז

אֶסְפָה לִּי

הרי תשובה לתלֻנ(ו)תך שאמרת "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי" (יא,יד). והזקנים הראשונים היכן היו? והלא אף במצרים ישיבה עמהם, שנאמר (שמות ג,טז) "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", אלא במתאוננים מתו. וראויין היו לכך בסיני, שנאמר (שמות כד,יא) "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (ואל אצילי בני ישראל), שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר אל המלך, וזהו "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כד,יא). ולא רצה הקב"ה ליתן אֵבֶל במתן תורה, ופרע להם כאן.

27

שמות יב, טו

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ

ובמקום אחר אומר (דברים טז,ח) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת", למדנו על שביעי שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. ומנין שאף ששה רשות? זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות. יכול אף לילה הראשון כן? תלמוד לומר (יב,יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת", הכתוב קבעו חובה.

86

דברים טז, ח

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת

ובמקום אחר אומר (שמות יב,טו) "שִׁבְעַת יָמִים", שבעה מן החדש וששה מן הישן. דבר אחר: למד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה, ומכאן אתה למד לששת יָמִים, שהרי שביעי בכלל היה, ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו אלא רשות, ולא על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא - מה שביעי רשות, אף כולן רשות, חוץ מלילה הראשון שהכתוב קובעו חובה, שנאמר (שמות יב,יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת".

28

שמות יב, טו

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ

ובמקום אחר אומר (דברים טז,ח) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת", למדנו על שביעי שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. ומנין שאף ששה רשות? זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות. יכול אף לילה הראשון כן? תלמוד לומר (יב,יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת", הכתוב קבעו חובה.

29

שמות יב, יח

עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים

למה נאמר? והלא כבר נאמר (יב,טו) "שִׁבְעַת יָמִים"? לפי שנאמר יָמִים, לילות מנין? תלמוד לומר עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים.

29

שמות יב, יח

עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים

למה נאמר? והלא כבר נאמר (יב,טו) "שִׁבְעַת יָמִים"? לפי שנאמר יָמִים, לילות מנין? תלמוד לומר עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים.

27

שמות יב, טו

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ

ובמקום אחר אומר (דברים טז,ח) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת", למדנו על שביעי שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. ומנין שאף ששה רשות? זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות. יכול אף לילה הראשון כן? תלמוד לומר (יב,יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת", הכתוב קבעו חובה.

30

שמות יג, ט

עַל יָדְךָ

יד שמאל, לפיכך "יָדְכָה" (יג,טז) מלא בפרשה שנייה לדרוש בו: יד שהיא כהה.

31

שמות יג, טז

וּלְטוֹטָפֹת

תפלין, ועל שהם ארבעה בתים קרוי טטפת, טט בגדפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כא,ב), "אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן" (מיכה ב,ו) לשון דבור, וכמו (יג,ט) "וּלְזִכָּרוֹן", שהרואה אותם קשורים בין עיניו, יזכור הנס וידבר בו.

31

שמות יג, טז

וּלְטוֹטָפֹת

תפלין, ועל שהם ארבעה בתים קרוי טטפת, טט בגדפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כא,ב), "אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן" (מיכה ב,ו) לשון דבור, וכמו (יג,ט) "וּלְזִכָּרוֹן", שהרואה אותם קשורים בין עיניו, יזכור הנס וידבר בו.

30

שמות יג, ט

עַל יָדְךָ

יד שמאל, לפיכך "יָדְכָה" (יג,טז) מלא בפרשה שנייה לדרוש בו: יד שהיא כהה.

32

שמות יג, כא

לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ

נקוד פתח, שהוא כמו להנחותם, כמו (דברים א,לג) "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ", להראותכם, על ידי שליח, אף כאן: להנחותם על ידי שליח. ומי השליח? עמוד הענן. והקב"ה מוליכו לפניהם, ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הן הולכין, ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הַדֶּרֶךְ.

80

דברים א, לג

לַרְאֹתְכֶם

כמו להראותכם, וכן (שמות יג,כא) "לַנְחֹתָם", "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" (תהלים כו,ז), וכן (מלכים ב' ט,טו) "לָלֶכֶת לגיד [לְהַגִּיד] בְּיִזְרְעֶאל".

33

שמות יד, ג

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

על בני ישראל, "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (יד,יד), עליכם, "אִמְרִי לִי" (בראשית כ,יג), אמרי עלי.

10

בראשית כ, יג

אִמְרִי לִי

עלי, וכמו (כו,ז) "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ", על אשתו אין כתוב כאן, אלא "לְאִשְׁתּוֹ". וכן (שמות יד,ג) "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן (שופטים ט,נד) "יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ".

34

שמות טו, ד

יָרָה בַיָּם

"שדי בימא". "שדי" לשון ירייה, כמו (יט,יג ותרגום) "יָרֹה יִיָּרֶה - אשתדאה ישתדי", והתי"ו משמשת באלו במקום תי"ו התפעל.

39

שמות יט, יג

יִיָּרֶה

יושלך למטה לארץ, כמו (טו,ד) "יָרָה בַיָּם".

35

שמות טו, ט

אָרִיק חַרְבִּי

אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתה ונשאר רק, נופל בו לשון הרקה, כמו (בראשית מב,לה) "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם", וכמו (קהלת יא,ג) "עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ". ואם תאמר: אין לשון ריקות נופל על היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי היוצא ממנו, אבל לא על החרב ולא על היין, ולדחוק ולפרש אָרִיק חַרְבִּי, כמו "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית יד,יד) "אזדיין בחרבי", מצינו הלשון מוסב אף על היוצא: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שיר השירים א,ג), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מח,יא), לא הורק הכלי אין כתוב כאן, אלא: לא הורק מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין, וכן: "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח,ז).

6

בראשית יד, יד

וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו

כתרגומו "וזרז", וכן (ויקרא כו,לג) "וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם" - אזדיין בחרבי אחריכם, וכן (שמות טו,ט) "אָרִיק חַרְבִּי", וכן (תהלים לה,ג) "וְהָרֵק חֲנִית".

36

שמות טז, ה

וְהָיָה מִשְׁנֶה

ליום המחרת. ומשנה על שהיו רגילין ללקוט יום יום של שאר ימי השבוע. אומר אני: אשר יביאו היה מִשְׁנֶה, לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה, על אשר ילקטו וימדו בעומר יום יום. וזהו "לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה" (טז,כב), לקיטתן היא נמצאת לחם משנה. וזהו (טז,כט) "עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם", נותן לכם ברכה בבית למלאת העומר פעמים ללחם "יוֹמָיִם".

37

שמות טז, כב

וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה

שאלוהו: מה היום מימים? ומכאן יש ללמוד, שעדין לא הגיד להם פרשת שבת שנצטווה לומר להם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ" (טז,ה), עד ששאלו משה: מה זאת? אמר להם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (טז,כג), שנצטוויתי לומר לכם, ולכך ענשו הכתוב שאמר לו (טז,כח) "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם", לא הוציאו מן הכלל.

37

שמות טז, כב

וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה

שאלוהו: מה היום מימים? ומכאן יש ללמוד, שעדין לא הגיד להם פרשת שבת שנצטווה לומר להם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ" (טז,ה), עד ששאלו משה: מה זאת? אמר להם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (טז,כג), שנצטוויתי לומר לכם, ולכך ענשו הכתוב שאמר לו (טז,כח) "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם", לא הוציאו מן הכלל.

36

שמות טז, ה

וְהָיָה מִשְׁנֶה

ליום המחרת. ומשנה על שהיו רגילין ללקוט יום יום של שאר ימי השבוע. אומר אני: אשר יביאו היה מִשְׁנֶה, לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה, על אשר ילקטו וימדו בעומר יום יום. וזהו "לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה" (טז,כב), לקיטתן היא נמצאת לחם משנה. וזהו (טז,כט) "עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם", נותן לכם ברכה בבית למלאת העומר פעמים ללחם "יוֹמָיִם".

38

שמות יח, ד

וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה

כשגלו דתן ואבירם על דבר המצרי "וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה" (ב,טו), נעשה צוארו כעמוד של שיש.

25

שמות ב, טו

וַיְבַקֵּשׁ

פרעה לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, מסרו לקוסנטר להרגו, ולא שלטה החרב בו, והוא שאמר משה (יח,ד) "וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".

39

שמות יט, יג

יִיָּרֶה

יושלך למטה לארץ, כמו (טו,ד) "יָרָה בַיָּם".

34

שמות טו, ד

יָרָה בַיָּם

"שדי בימא". "שדי" לשון ירייה, כמו (יט,יג ותרגום) "יָרֹה יִיָּרֶה - אשתדאה ישתדי", והתי"ו משמשת באלו במקום תי"ו התפעל.

40

שמות יט, יז

לִקְרַאת הָאֱלֹהִים

מגיד, שהשכינה יוצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג,ב) "ה' מִסִּינַי בָּא", ולא נאמר ה' לסיני בא.

91

דברים לג, ב

מִסִּינַי בָּא

יצאת לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא לקראת כלה, שנאמר (שמות יט,יז) "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" למדנו שיצא לקראתם.

41

שמות כ, ז

זָכוֹר

ו"שָׁמוֹר" (דברים ה,יב) בדבור אחד נאמרו, וכן "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (לא,יד) "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח,ט), וכן "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" (דברים כב,יא) "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דברים כב,יב), וכן (ויקרא יח,טז) "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ" "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה), הוא שנאמר (תהלים סב,יב) "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי".

83

דברים ה, יב

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת

ובראשונות נאמר (שמות כ,ז) זָכוֹר, לימד ש"זָכוֹר" ושמור בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו, ובשמיעה אחת נשמעו, מה שאין הפה יכולה לדבר.

42

שמות כא, יב

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת

כמה כתובים נאמרו במיתת רוצחין, ומה שבידי אפרש למה באו כולן. מַכֵּה אִישׁ וָמֵת למה נאמר? לפי שנאמר (ויקרא כד,יז) "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת", שומע אני בהכאה בלא מיתה? תלמוד לומר: מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, אינו חייב אלא בהכאה של מיתה. ואם נאמר: מַכֵּה אִישׁ, ולא נאמר: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה", הייתי אומר: אינו חייב עד שיכה איש, הכה את האשה או את הקטן מנין? תלמוד לומר: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם", ואפילו אשה וקטן. ועוד, אלו נאמר: מכה איש, שומע אני, אפילו קטן שהכה והרג יהא חייב? תלמוד לומר: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה", ולא קטן שהכה. ועוד: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ", אפילו נפלים במשמע? תלמוד לומר: מַכֵּה אִישׁ, עד שיכה בן קימא הראוי להיות איש.

66

ויקרא כד, יז

וְאִישׁ כִּי יַכֶּה

לפי שנאמר (שמות כא,יב) "מַכֵּה אִישׁ", אין לי אלא שהרג איש, אשה וקטן מנין? תלמוד לומר כָּל נֶפֶשׁ אָדָם.

43

שמות כה, כב

וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת

ובמקום אחר הוא אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א,א) , זה המשכן מחוץ לפרכת. נמצאו כתובים מכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (במדבר ז,פט), משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, הקול יורד מן השמים לבין שני הכרובים, והקול יוצא ונשמע למשה באהל מועד, "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ" וגו'.

55

ויקרא א, א

אֵלָיו

למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ ... מִדַּבֵּר אֵלָיו ... וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול ... אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.

44

שמות כה, כב

וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת

ובמקום אחר הוא אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א,א) , זה המשכן מחוץ לפרכת. נמצאו כתובים מכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (במדבר ז,פט), משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, הקול יורד מן השמים לבין שני הכרובים, והקול יוצא ונשמע למשה באהל מועד, "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ" וגו'.

72

במדבר ז, פט

וּבְבֹא מֹשֶׁה

שני כתובין המכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהן. כתוב אחד אומר (ויקרא א,א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה,כב) "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", בא זה והכריע ביניהן, משה בא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד ושם שומע אֶת הַקּוֹל הבא מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, והקול יוצא מן השמים לבין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים ומשם יוצא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.

45

שמות כו, יז

שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ ... מְשֻׁלָּבֹת

היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה, מניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן, הרי הן הידות, והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע, ואותן הידות מכניס באדנים שהם חלולים, והאדנים גבהן אמה ויושבין רצופין ארבעים זה אצל זה. וידות הקרש, הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשה צדיהן, רוחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן, שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיק ביניהן, וזהו שנאמר (כו,כד) "וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה", שיחרוץ את הידות, כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה.

46

שמות כו, כד

וְיִהְיוּ

כל הקרשים תֹאֲמִם, זה לזה מִלְּמַטָּה, שלא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו. זהו שפרשתי (כו,יז) שיהיו צדי הידות חרוצין מצדיהן, שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ ליד הקרש לכסות את שפת האדן, וכן הקרש שאצלו, ונמצאו תאומים זה לזה. וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד קרש הצפוני והדרומי, כדי שלא יפרידו האדנים שביניהן.

46

שמות כו, כד

וְיִהְיוּ

כל הקרשים תֹאֲמִם, זה לזה מִלְּמַטָּה, שלא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו. זהו שפרשתי (כו,יז) שיהיו צדי הידות חרוצין מצדיהן, שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ ליד הקרש לכסות את שפת האדן, וכן הקרש שאצלו, ונמצאו תאומים זה לזה. וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד קרש הצפוני והדרומי, כדי שלא יפרידו האדנים שביניהן.

45

שמות כו, יז

שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ ... מְשֻׁלָּבֹת

היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה, מניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן, הרי הן הידות, והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע, ואותן הידות מכניס באדנים שהם חלולים, והאדנים גבהן אמה ויושבין רצופין ארבעים זה אצל זה. וידות הקרש, הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשה צדיהן, רוחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן, שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיק ביניהן, וזהו שנאמר (כו,כד) "וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה", שיחרוץ את הידות, כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה.

47

שמות כח, ו

זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר

חמשה מינים הללו שזורין בכל חוט, והיו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין וקוצצין מהם פתילין וטווין אותן חוט של זָהָב עם שש חוטים של תכלת, וחוט שלזהב עם ששה חוטין שלארגמן, וכן תולעת שני, וכן השש, שכל המינין חוטן כפול ששה, חוט שלזהב עם כל אחד ואחד, ואחר כך שוזר את כולן כאחד, נמצא כולו כפול עשרים ושמנה, כמפורש במסכת יומא (עב.). ולמד מן המקרא הזה (לט,ג) "וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת" את פתילי הזהב "בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן", למדנו שחוט הזהב שזור עם כל מין ומין.

52

שמות לט, ג

וַיְרַקְּעוּ

כמו (תהלים קלו,ו) "לְרֹקַע הָאָרֶץ", כתרגומו "ורדידו", טסין דקין היו מרדדין מן הזהב, אישטינדרא בלעז. כאן הוא מלמדך היאך היו טווין את הַזָּהָב עם החוטים, מרדדין הטסין הדקים וקוצצין מהם פתילין לאורך הטס, לעשות אותם פתילים תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד, שנאמר בהם (כח,ו) "זָהָב", חוט אחד של זהב עם ששה חוטין תכלת, ועם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד.

48

שמות כח, יד

וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת

העשויות מַעֲשֵׂה עֲבֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת, הללו, לא זהו מקום צואת עשייתן של שַׁרְשְׁרֹת ולא צואת קביעותן, ואין תַּעֲשֶׂה האמור כאן לשון צווי, ואין וְנָתַתָּה האמור כאן לשון צווי, אלא לשון עתיד, כי בפרשת החשן (כח,כב) חוזר ומצוה על עשייתן ועל קביעותן, ולא נכתב כאן אלא להודיע מקצת צרך המשבצות, שצוה לעשות עם הָאֵפוֹד, וכתב כאן לומר לך: המשבצות הללו יוזקקו לכשתעשה שַׁרְשְׁרֹת מוגבלות על החשן, תתנם על משבצות הללו.

49

שמות כח, כב

ַׁרְשֹׁת

לשון שרשי אילן שהן מאחזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ, אף אלו יהיו מאחזין לחשן שבהן יהיה תלוי באפוד, והן שתי שַׁרְשְׁרֹת האמורות למעלה, בענין המשבצות. ואף שַׁרְשְׁרֹת (כח,יד) פתר מנחם בן סרוק לשון שרשים, ואומר שהרי"ש יתירה בו, כמו מ"ם שב"שִׁלְשׁוֹם" (בראשית לא,ב), ומ"ם שב"רֵיקָם" (בראשית לא,מב). ואיני רואה דבריו, אלא שַׁרְשְׁרֹת בלשון עברית כשלשלת בלשון משנה (בבא קמא ז,ז).

49

שמות כח, כב

ַׁרְשֹׁת

לשון שרשי אילן שהן מאחזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ, אף אלו יהיו מאחזין לחשן שבהן יהיה תלוי באפוד, והן שתי שַׁרְשְׁרֹת האמורות למעלה, בענין המשבצות. ואף שַׁרְשְׁרֹת (כח,יד) פתר מנחם בן סרוק לשון שרשים, ואומר שהרי"ש יתירה בו, כמו מ"ם שב"שִׁלְשׁוֹם" (בראשית לא,ב), ומ"ם שב"רֵיקָם" (בראשית לא,מב). ואיני רואה דבריו, אלא שַׁרְשְׁרֹת בלשון עברית כשלשלת בלשון משנה (בבא קמא ז,ז). #גַּבְלֻת $הוא מִגְבָּלֹת האמור למעלה (כח,יד), שתתקעם בטבעת, שהוא בגבול החשן, וכל גבול לשון קצה הוא.

48

שמות כח, יד

וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת

העשויות מַעֲשֵׂה עֲבֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת, הללו, לא זהו מקום צואת עשייתן של שַׁרְשְׁרֹת ולא צואת קביעותן, ואין תַּעֲשֶׂה האמור כאן לשון צווי, ואין וְנָתַתָּה האמור כאן לשון צווי, אלא לשון עתיד, כי בפרשת החשן (כח,כב) חוזר ומצוה על עשייתן ועל קביעותן, ולא נכתב כאן אלא להודיע מקצת צרך המשבצות, שצוה לעשות עם הָאֵפוֹד, וכתב כאן לומר לך: המשבצות הללו יוזקקו לכשתעשה שַׁרְשְׁרֹת מוגבלות על החשן, תתנם על משבצות הללו.

50

שמות כח, לז

עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת

ובמקום אחר אומר (לט,לא) "וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת", ועוד כתוב כאן וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת, ולמטה הוא אומר (כח,לח) "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן", ובשחיטת קדשים (זבחים יט.) שנינו: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפלין. למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח, והציץ מלמטה, היה מניח בין ציץ למצנפת. ושלשה נקבים היה עושה בו: בשני ראשיו, ובאמצעיתו. בשלשה מקומות הללו, פְּתִיל מלמעלה מבחוץ, ואחד מבפנים כנגדו, וקושר ראשי הפתילין מאחורי העורף שלושתן, ונמצאו בין ארך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד, ופתיל אמצעי, שבראשו קשור עם ראשי השנים, הולך על פני רוחב הראש מלמעלה, ונמצא עשוי כמין כובע, ועל פְּתִיל האמצעי הוא אומר: וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת. והיה נתון הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת, והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל, והטס תלוי כנגד מצחו. הרי נתקיימו כל המקראות, פְּתִיל על הציץ, וציץ על הפתיל, ופתיל על המצנפת מלמעלה.

53

שמות לט, לא

לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה

על ידי הפתילים היה מושיבו על הַמִּצְנֶפֶת כמין כתר, ואי אפשר לומר: הציץ עַל הַמִּצְנֶפֶת, שהרי בשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט.): שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם היה מניח תפלין. והציץ היה נתון על המצח, הרי הַמִּצְנֶפֶת למעלה והציץ למטה. ומהו עַל הַמִּצְנֶפֶת? ועוד הקשתי בה, כאן הוא אומר וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת, ובענין הצואה הוא אומר (כח,לז) "וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת". ואומר אני: פְּתִיל תְּכֵלֶת זה חוטין הן לקשרו בהן למצנפת, לפי שהציץ אינו אלא מאזן לאזן, ובמה יקשרנו במצחו? והם קבועים בו חוטי תְּכֵלֶת לשני ראשין ובאמצעיתו שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו, ושני חוטין היו בכל קצה וקצה, אחד מתחת ואחת ממעל לצד מצחו, וכן באמצעו, שכך הוא נוח לקשור, ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין, לכך נאמר (כח,לז) "עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת", ו"עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת", וקושר ראשיהן השניים כולן יחד מאחריו לערפו ומושיבו אל הַמִּצְנֶפֶת. ואל תתמה שלא נאמר: פתילי תְּכֵלֶת, הואיל ומרובין הם, שהרי מצינו בחשן ואפוד (כח,כח) "וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן", ועל כרחך פחות משנים לא היו, שהרי בשני קצות החשן היו שתי טבעות, ובשתי כִּתְפֹת הָאֵפֹד היו שתי טבעות הָאֵפוֹד שכנגדן, לפי דרך קשירה ארבע חוטין הן, ומכל מקום פחות משנים אי אפשר.

51

שמות כט, מג

בִּכְבֹדִי

שתשרה שכינה בו. ומדרש אגדה: אל תקרי בִּכְבֹדִי, אלא במכובדי, במכובדין שלי, כאן רמז לו מיתת שני בני אהרן ביום הקמתו, וזהו שאמר משה (ויקרא י,ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' ... בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", והיכן דבר? וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.

61

ויקרא י, ג

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'

והיכן דִּבֶּר? "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט,מג), אל תקרי בִּכְבֹדִי אלא במכובדי. אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור בי או בך, ועכשו רואה אני שהן גדולים ממני וממך.

52

שמות לט, ג

וַיְרַקְּעוּ

כמו (תהלים קלו,ו) "לְרֹקַע הָאָרֶץ", כתרגומו "ורדידו", טסין דקין היו מרדדין מן הזהב, אישטינדרא בלעז. כאן הוא מלמדך היאך היו טווין את הַזָּהָב עם החוטים, מרדדין הטסין הדקים וקוצצין מהם פתילין לאורך הטס, לעשות אותם פתילים תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד, שנאמר בהם (כח,ו) "זָהָב", חוט אחד של זהב עם ששה חוטין תכלת, ועם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד.

47

שמות כח, ו

זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר

חמשה מינים הללו שזורין בכל חוט, והיו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין וקוצצין מהם פתילין וטווין אותן חוט של זָהָב עם שש חוטים של תכלת, וחוט שלזהב עם ששה חוטין שלארגמן, וכן תולעת שני, וכן השש, שכל המינין חוטן כפול ששה, חוט שלזהב עם כל אחד ואחד, ואחר כך שוזר את כולן כאחד, נמצא כולו כפול עשרים ושמנה, כמפורש במסכת יומא (עב.). ולמד מן המקרא הזה (לט,ג) "וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת" את פתילי הזהב "בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן", למדנו שחוט הזהב שזור עם כל מין ומין.

53

שמות לט, לא

לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה

על ידי הפתילים היה מושיבו על הַמִּצְנֶפֶת כמין כתר, ואי אפשר לומר: הציץ עַל הַמִּצְנֶפֶת, שהרי בשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט.): שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם היה מניח תפלין. והציץ היה נתון על המצח, הרי הַמִּצְנֶפֶת למעלה והציץ למטה. ומהו עַל הַמִּצְנֶפֶת? ועוד הקשתי בה, כאן הוא אומר וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת, ובענין הצואה הוא אומר (כח,לז) "וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת". ואומר אני: פְּתִיל תְּכֵלֶת זה חוטין הן לקשרו בהן למצנפת, לפי שהציץ אינו אלא מאזן לאזן, ובמה יקשרנו במצחו? והם קבועים בו חוטי תְּכֵלֶת לשני ראשין ובאמצעיתו שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו, ושני חוטין היו בכל קצה וקצה, אחד מתחת ואחת ממעל לצד מצחו, וכן באמצעו, שכך הוא נוח לקשור, ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין, לכך נאמר (כח,לז) "עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת", ו"עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת", וקושר ראשיהן השניים כולן יחד מאחריו לערפו ומושיבו אל הַמִּצְנֶפֶת. ואל תתמה שלא נאמר: פתילי תְּכֵלֶת, הואיל ומרובין הם, שהרי מצינו בחשן ואפוד (כח,כח) "וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן", ועל כרחך פחות משנים לא היו, שהרי בשני קצות החשן היו שתי טבעות, ובשתי כִּתְפֹת הָאֵפֹד היו שתי טבעות הָאֵפוֹד שכנגדן, לפי דרך קשירה ארבע חוטין הן, ומכל מקום פחות משנים אי אפשר.

50

שמות כח, לז

עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת

ובמקום אחר אומר (לט,לא) "וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת", ועוד כתוב כאן וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת, ולמטה הוא אומר (כח,לח) "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן", ובשחיטת קדשים (זבחים יט.) שנינו: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפלין. למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח, והציץ מלמטה, היה מניח בין ציץ למצנפת. ושלשה נקבים היה עושה בו: בשני ראשיו, ובאמצעיתו. בשלשה מקומות הללו, פְּתִיל מלמעלה מבחוץ, ואחד מבפנים כנגדו, וקושר ראשי הפתילין מאחורי העורף שלושתן, ונמצאו בין ארך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד, ופתיל אמצעי, שבראשו קשור עם ראשי השנים, הולך על פני רוחב הראש מלמעלה, ונמצא עשוי כמין כובע, ועל פְּתִיל האמצעי הוא אומר: וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת. והיה נתון הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת, והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל, והטס תלוי כנגד מצחו. הרי נתקיימו כל המקראות, פְּתִיל על הציץ, וציץ על הפתיל, ופתיל על המצנפת מלמעלה.

54

ויקרא א, א

אֵלָיו

למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ ... מִדַּבֵּר אֵלָיו ... וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול ... אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.  #מֵאֹהֶל מוֹעֵד $מלמד שהקול היה נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. יכול מפני שהקול היה נמוך? תלמוד לומר "הַקּוֹל" (במדבר ז,פט). מהו "הַקּוֹל"? הוא הקול האמור בכתובים (תהלים כט,ד-ה) "קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר. קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים", אם כן למה נאמר מֵאֹהֶל מוֹעֵד? מלמד שהיה הקול נפסק. כיוצא בו (יחזקאל י,ה) "וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה". יכול מפני שהקול נמוך? תלמוד לומר (יחזקאל י,ה) "כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ", אם כן למה נאמר "עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה"? כיון שמגיע שם היה נפסק.
#מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר $יכול מכל הבית? תלמוד לומר "מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (במדבר ז,פט). יכול מעל הכפורת כולה? תלמוד לומר "מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (במדבר ז,פט).

71

במדבר ז, פט

וּבְבֹא מֹשֶׁה

שני כתובין המכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהן. כתוב אחד אומר (ויקרא א,א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה,כב) "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", בא זה והכריע ביניהן, משה בא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד ושם שומע אֶת הַקּוֹל הבא מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, והקול יוצא מן השמים לבין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים ומשם יוצא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.

55

ויקרא א, א

אֵלָיו

למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ ... מִדַּבֵּר אֵלָיו ... וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול ... אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.

43

שמות כה, כב

וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת

ובמקום אחר הוא אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א,א) , זה המשכן מחוץ לפרכת. נמצאו כתובים מכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (במדבר ז,פט), משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, הקול יורד מן השמים לבין שני הכרובים, והקול יוצא ונשמע למשה באהל מועד, "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ" וגו'.

56

ויקרא ב, ב

מְלֹא קֻמְצוֹ

יכול מבורץ ומבצבץ ויוצא לכל צד? תלמוד לומר במקום אחר (ו,ח) "וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ", אין לך כשר אלא שבתוך הקומץ. אי בקמצו יכול חסר? תלמוד לומר מְלֹא. הא כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פס ידו, זה קומץ לשון עברית.

57

ויקרא ו, ח

וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר

שמלקט כָּל הַלְּבֹנָה לאחר קמיצתה ומקטירו. ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (ב,א-ג), הוצרך לשנות פרשה זו ולכלול כל המנחות כמשפטן.

57

ויקרא ו, ח

וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר

שמלקט כָּל הַלְּבֹנָה לאחר קמיצתה ומקטירו. ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (ב,א-ג), הוצרך לשנות פרשה זו ולכלול כל המנחות כמשפטן.

56

ויקרא ב, א-ג

מְלֹא קֻמְצוֹ

יכול מבורץ ומבצבץ ויוצא לכל צד? תלמוד לומר במקום אחר (ו,ח) "וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ", אין לך כשר אלא שבתוך הקומץ. אי בקמצו יכול חסר? תלמוד לומר מְלֹא. הא כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פס ידו, זה קומץ לשון עברית.

58

ויקרא ו, יט

הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה

הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה, חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה (ו,כב) "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ".

59

ויקרא ו, כב

כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ

הא למדת ש"הַמְחַטֵּא אֹתָהּ" האמור למעלה (ו,יט), לא לאסור שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחיטוי.

59

ויקרא ו, כב

כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ

הא למדת ש"הַמְחַטֵּא אֹתָהּ" האמור למעלה (ו,יט), לא לאסור שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחיטוי.

58

ויקרא ו, יט

הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה

הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה, חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה (ו,כב) "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ".

60

ויקרא ז, ל

אֵת אִשֵּׁי ה'

ומה הם האישים? אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ. כשמביאו מבית המטבחים נותן חלב על החזה, וכשנותנו ליד המניף, נמצא החזה למעלה והחלב למטה. וזהו האמור במקום אחר (י,טו) "שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף", ולאחר תנופה נותנן לכהן המקטיר, נמצא חזה למטה, וזהו שנאמר (ט,כ) "וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה". למדנו שלשה כהנים זקוקין לה, כך מפורש במנחות (סב.).

62

ויקרא י, טו

עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים

כמו על חלבי האשים, מכאן שהחלבים למטה בשעת תנופה. וישוב המקראות שלא יכחישו זה את זה, כבר פרשתי את שלשתן בצו את אהרן (ז,ל).

61

ויקרא י, ג

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'

והיכן דִּבֶּר? "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט,מג), אל תקרי בִּכְבֹדִי אלא במכובדי. אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור בי או בך, ועכשו רואה אני שהן גדולים ממני וממך.

51

שמות כט, מג

בִּכְבֹדִי

שתשרה שכינה בו. ומדרש אגדה: אל תקרי בִּכְבֹדִי, אלא במכובדי, במכובדין שלי, כאן רמז לו מיתת שני בני אהרן ביום הקמתו, וזהו שאמר משה (ויקרא י,ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' ... בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", והיכן דבר? וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.

62

ויקרא י, טו

עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים

כמו על חלבי האשים, מכאן שהחלבים למטה בשעת תנופה. וישוב המקראות שלא יכחישו זה את זה, כבר פרשתי את שלשתן בצו את אהרן (ז,ל).

60

ויקרא ז, ל

אֵת אִשֵּׁי ה'

ומה הם האישים? אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ. כשמביאו מבית המטבחים נותן חלב על החזה, וכשנותנו ליד המניף, נמצא החזה למעלה והחלב למטה. וזהו האמור במקום אחר (י,טו) "שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף", ולאחר תנופה נותנן לכהן המקטיר, נמצא חזה למטה, וזהו שנאמר (ט,כ) "וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה". למדנו שלשה כהנים זקוקין לה, כך מפורש במנחות (סב.).

63

ויקרא כא, ה

לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה

על מת, והלא אף ישראל הוזהרו על כך? אלא לפי שנאמר בישראל (דברים יד,א) "וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת", יכול לא יהא חייב על כל הראש כבין העינים? תלמוד לומר בְּרֹאשָׁם. וילמדו ישראל מכהנים בגזרה שוה, נאמר כאן קָרְחָה ונאמר בישראל קָרְחָה, מה כאן כל הראש, אף להלן כל הראש במשמע, כל מקום שיקרח בראש, ומה להלן על מת אף כאן על מת.

84

דברים יד, א

בֵּין עֵינֵיכֶם

אצל הפדחת. ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא,ה) "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם", לעשות כל הראש כבין העינים.

64

ויקרא כב, טז

וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם

זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ" - הוא קבר את עצמו, כך נדרש בסיפרי (במדבר פיסקא לב).

69

במדבר ו, יג

יָבִיא אֹתוֹ

עצמו, זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש, כיוצא בו "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טז), את עצמן, כיוצא בו (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ", הוא קבר עצמו.

65

ויקרא כב, טז

וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם

זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ" - הוא קבר את עצמו, כך נדרש בסיפרי (במדבר פיסקא לב).

94

דברים לד, ו

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ

הקב"ה בכבודו. ר' ישמעאל אומר: הוא קבר את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש. כיוצא בו (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (ויקרא כב,טז) "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" - הן משיאין עצמם.

66

ויקרא כד, יז

וְאִישׁ כִּי יַכֶּה

לפי שנאמר (שמות כא,יב) "מַכֵּה אִישׁ", אין לי אלא שהרג איש, אשה וקטן מנין? תלמוד לומר כָּל נֶפֶשׁ אָדָם.

42

שמות כא, יב

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת

כמה כתובים נאמרו במיתת רוצחין, ומה שבידי אפרש למה באו כולן. מַכֵּה אִישׁ וָמֵת למה נאמר? לפי שנאמר (ויקרא כד,יז) "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת", שומע אני בהכאה בלא מיתה? תלמוד לומר: מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, אינו חייב אלא בהכאה של מיתה. ואם נאמר: מַכֵּה אִישׁ, ולא נאמר: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה", הייתי אומר: אינו חייב עד שיכה איש, הכה את האשה או את הקטן מנין? תלמוד לומר: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם", ואפילו אשה וקטן. ועוד, אלו נאמר: מכה איש, שומע אני, אפילו קטן שהכה והרג יהא חייב? תלמוד לומר: "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה", ולא קטן שהכה. ועוד: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ", אפילו נפלים במשמע? תלמוד לומר: מַכֵּה אִישׁ, עד שיכה בן קימא הראוי להיות איש.

67

ויקרא כה, כט

יָמִים

ימי שנה שלמה קרוין יָמִים, וכן (בראשית כד,נה) "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר".

13

בראשית כד, נה

יָמִים

שנה, כמו (ויקרא כה,כט) "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ", שכך נותנין לבתולה י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטין.

68

ויקרא כו, יט

וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה

זו קשה מאותה שלמשה, שנאמר (דברים כח,כג) "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת", שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיע וְהָאָרֶץ יבשה כבַּרְזֶל ומשמרת פירותיה, אבל כאן השמים כַּבַּרְזֶל שאינם מזיעים כלל, והארץ כַּנְּחֻשָׁה שמזיעה ומאבדת הזרע.

89

דברים כח, כג

וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת

קללות הללו משה מעצמו אמרן, ושבתורת כהנים מפי הקב"ה נאמרו כמשמעו: "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי" (ויקרא כו,יד), "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (ויקרא כו,כא), וכאן הוא אומר (כח,טו) "בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ", "יַכְּכָה ה'" (כח,כב), "יַדְבֵּק ה'" (כח,כא). והקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם בקללה זו הקל, שבראשונות אומר (ויקרא כו,יט) "אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה" - שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ומתוך כך יהי חורב לעולם, והארץ מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פרותיה, וכאן הוא אומר "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל" שיהיו השמים מזיעין, אף על פי שלא יריקו מטר, מכל מקום לא יהי חורב שלאבדן, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, הארץ לא תוציא פירות, והשמים לא יריקו מטר.

69

במדבר ו, יג

יָבִיא אֹתוֹ

עצמו, זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש, כיוצא בו "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טז), את עצמן, כיוצא בו (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ", הוא קבר עצמו.

64

ויקרא כב, טז

וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם

זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ" - הוא קבר את עצמו, כך נדרש בסיפרי (במדבר פיסקא לב).

70

במדבר ו, יג

יָבִיא אֹתוֹ

עצמו, זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש, כיוצא בו "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טז), את עצמן, כיוצא בו (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ", הוא קבר עצמו.

93

דברים לד, ו

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ

הקב"ה בכבודו. ר' ישמעאל אומר: הוא קבר את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש. כיוצא בו (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (ויקרא כב,טז) "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" - הן משיאין עצמם.

71

במדבר ז, פט

וּבְבֹא מֹשֶׁה

שני כתובין המכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהן. כתוב אחד אומר (ויקרא א,א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה,כב) "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", בא זה והכריע ביניהן, משה בא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד ושם שומע אֶת הַקּוֹל הבא מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, והקול יוצא מן השמים לבין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים ומשם יוצא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.

54

ויקרא א, א

אֵלָיו

למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ ... מִדַּבֵּר אֵלָיו ... וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול ... אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.

72

במדבר ז, פט

וּבְבֹא מֹשֶׁה

שני כתובין המכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהן. כתוב אחד אומר (ויקרא א,א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה,כב) "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", בא זה והכריע ביניהן, משה בא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד ושם שומע אֶת הַקּוֹל הבא מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, והקול יוצא מן השמים לבין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים ומשם יוצא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.

44

שמות כה, כב

וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת

ובמקום אחר הוא אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א,א) , זה המשכן מחוץ לפרכת. נמצאו כתובים מכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (במדבר ז,פט), משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, הקול יורד מן השמים לבין שני הכרובים, והקול יוצא ונשמע למשה באהל מועד, "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ" וגו'.

73

במדבר יא, טז

אֶסְפָה לִּי

הרי תשובה לתלֻנ(ו)תך שאמרת "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי" (יא,יד). והזקנים הראשונים היכן היו? והלא אף במצרים ישיבה עמהם, שנאמר (שמות ג,טז) "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", אלא במתאוננים מתו. וראויין היו לכך בסיני, שנאמר (שמות כד,יא) "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (ואל אצילי בני ישראל), שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר אל המלך, וזהו "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כד,יא). ולא רצה הקב"ה ליתן אֵבֶל במתן תורה, ופרע להם כאן.

26

שמות ה, יד

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

השוטרים ישראלים היו, וחסים על חבריהם לדחקן, וכשהיו משלימין הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והוא חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו עושי המלאכה, לפיכך זכו שבעים איש מזקני ישראל, אותם שוטרים, להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא,טז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, "כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" (במדבר יא,טז).

74

במדבר יג, כב

וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן

כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר (דברים א,לו) "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ", וכתוב (שופטים א,כ) "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן".

81

דברים א, לו

אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ

חברון, שנאמר (במדבר יג,כב) "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן".

75

במדבר יד, לד

אֶת תְּנוּאָתִי

שהניאותם לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה, כמו (ל,ו) "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ".

79

במדבר ל, ו

וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ

מנע אותה מן הנדר, כלומר: שהפר לה. הנאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר (ל,ט) "בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר" הוי אומר: הנאה זו הפרה. ופשוטו: לשון מניעה והסרה, וכן (לב,ז) "וְלָמָּה תְנִיאוּן", וכן (תהלים קמא,ה) "שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי", וכן (יד,לד) "וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי" את אשר סרתם מעלי.

76

במדבר טז, א

בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי

יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלקותם, שנאמר (בראשית מט,ו) "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי". והיכן נזכר שמו של יעקב על קֹרַח? בהתיחשם על הדוכן בדברי הימים, שם נאמר (דברי הימים א' ו,כב-כג) "בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל".

23

בראשית מט, ו

בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

כשיקהיל קרח, שהוא משבטו שללוי, כל העדה על משה ועל אהרן, אַל תֵּחַד כְּבֹדִי שם, ואל יתיחד שמי עמהן "קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" (במדבר טז,א), ולא נאמר בן יעקב. אבל בדברי הימים, כשנתיחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דברי הימים א' ו,כב-כג) "בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל".

77

במדבר יט, טו

פָּתִיל

לשון חבור, כמו (בראשית ל,ח) "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי".

18

בראשית ל, ח

נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים

מנחם בן סרוק פירשו במחברת "צָמִיד פָּתִיל" (במדבר יט,טו) - חבורים מאת הקב"ה נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. אבל אני מפרשו לשון "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב,ה) - נתעקשתי ונתפצרתי פצירות ועקושין למקום להיות שוה לאחותי.

78

במדבר כה, ח

אֶל קֳבָתָהּ

אֶל מעיה, כמו (דברים יח,ג) "וְהַקֵּבָה", כִּוֵן לתוך זכרות שלזמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגן. והרבה נסים נעשו לו, כדאיתא התם (סנהדרין פב.).

87

דברים יח, ג

וְהַקֵּבָה

תחת (במדבר כה,ח) "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ".

79

במדבר ל, ו

וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ

מנע אותה מן הנדר, כלומר: שהפר לה. הנאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר (ל,ט) "בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר" הוי אומר: הנאה זו הפרה. ופשוטו: לשון מניעה והסרה, וכן (לב,ז) "וְלָמָּה תְנִיאוּן", וכן (תהלים קמא,ה) "שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי", וכן (יד,לד) "וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי" את אשר סרתם מעלי.

75

במדבר יד, לד

אֶת תְּנוּאָתִי

שהניאותם לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה, כמו (ל,ו) "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ".

80

דברים א, לג

לַרְאֹתְכֶם

כמו להראותכם, וכן (שמות יג,כא) "לַנְחֹתָם", "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" (תהלים כו,ז), וכן (מלכים ב' ט,טו) "לָלֶכֶת לגיד [לְהַגִּיד] בְּיִזְרְעֶאל".

32

שמות יג, כא

לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ

נקוד פתח, שהוא כמו להנחותם, כמו (דברים א,לג) "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ", להראותכם, על ידי שליח, אף כאן: להנחותם על ידי שליח. ומי השליח? עמוד הענן. והקב"ה מוליכו לפניהם, ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הן הולכין, ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הַדֶּרֶךְ.

81

דברים א, לו

אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ

חברון, שנאמר (במדבר יג,כב) "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן".

74

במדבר יג, כב

וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן

כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר (דברים א,לו) "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ", וכתוב (שופטים א,כ) "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן".

82

דברים ג, יא

מִיֶּתֶר הָרְפָאִים

שהרגם אמרפל וחבריו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם (בראשית יד,ה), והוא פלט מן המלחמה, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" והוא עוג.

5

בראשית יד, יג

וַיָּבֹא הַפָּלִיט

זה עוג. לפי פשוטו: מי שפלט מן המלחמה, וזהו "נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (דברים ג,יא), שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים. ומדרש בבראשית רבה (מב,ח): זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו "מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" מן "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ" (ו,ד), ומתכוין היה שיהרג אברהם ויקח את שרה.

83

דברים ה, יב

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת

ובראשונות נאמר (שמות כ,ז) זָכוֹר, לימד ש"זָכוֹר" ושמור בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו, ובשמיעה אחת נשמעו, מה שאין הפה יכולה לדבר.

41

שמות כ, ז

זָכוֹר

ו"שָׁמוֹר" (דברים ה,יב) בדבור אחד נאמרו, וכן "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (לא,יד) "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח,ט), וכן "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" (דברים כב,יא) "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דברים כב,יב), וכן (ויקרא יח,טז) "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ" "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה), הוא שנאמר (תהלים סב,יב) "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי".

84

דברים יד, א

בֵּין עֵינֵיכֶם

אצל הפדחת. ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא,ה) "לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם", לעשות כל הראש כבין העינים.

63

ויקרא כא, ה

לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה

על מת, והלא אף ישראל הוזהרו על כך? אלא לפי שנאמר בישראל (דברים יד,א) "וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת", יכול לא יהא חייב על כל הראש כבין העינים? תלמוד לומר בְּרֹאשָׁם. וילמדו ישראל מכהנים בגזרה שוה, נאמר כאן קָרְחָה ונאמר בישראל קָרְחָה, מה כאן כל הראש, אף להלן כל הראש במשמע, כל מקום שיקרח בראש, ומה להלן על מת אף כאן על מת.

85

דברים יד, כח

מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים

בא ולמד שאם שהא מעשרותיו שלשנה ראשונה ושניה לשמטה, שיבערם מן הבית בשלישית. ואתה הולך לירושלים עם מעשר של ראשונה ושניה שהשהיתה, ומתודה "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (כו,יג), כמו שמפורש ב"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (כו,יב).

88

דברים כו, יב

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר ... בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת

שתגמור להפריש מעשר של שנה שלישית קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה רביעית, שנאמר (יד,כח) "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר" וגו'. נאמר כאן (יד,יח) קץ, ונאמר להלן (לא,י) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים", מה להלן רגל אף כאן רגל, אי מה להלן חג הסוכות, אף כאן חג הסוכות? תלמוד לומר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר, מעשרות של שנה השלישית ברגל שכל מעשרות כלין בו, וזהו פסח שהרבה אילנות נלקטין אחר החג, נמצאו של שלישית כלין בפסח של רביעית, וכל מי ששהא מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית.

86

דברים טז, ח

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת

ובמקום אחר אומר (שמות יב,טו) "שִׁבְעַת יָמִים", שבעה מן החדש וששה מן הישן. דבר אחר: למד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה, ומכאן אתה למד לששת יָמִים, שהרי שביעי בכלל היה, ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו אלא רשות, ולא על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא - מה שביעי רשות, אף כולן רשות, חוץ מלילה הראשון שהכתוב קובעו חובה, שנאמר (שמות יב,יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת".

27

שמות יב, טו

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ

ובמקום אחר אומר (דברים טז,ח) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת", למדנו על שביעי שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. ומנין שאף ששה רשות? זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות. יכול אף לילה הראשון כן? תלמוד לומר (יב,יח) "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת", הכתוב קבעו חובה.

87

דברים יח, ג

וְהַקֵּבָה

תחת (במדבר כה,ח) "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ".

78

במדבר כה, ח

אֶל קֳבָתָהּ

אֶל מעיה, כמו (דברים יח,ג) "וְהַקֵּבָה", כִּוֵן לתוך זכרות שלזמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגן. והרבה נסים נעשו לו, כדאיתא התם (סנהדרין פב.).

88

דברים כו, יב

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר ... בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת

שתגמור להפריש מעשר של שנה שלישית קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה רביעית, שנאמר (יד,כח) "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר" וגו'. נאמר כאן (יד,יח) קץ, ונאמר להלן (לא,י) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים", מה להלן רגל אף כאן רגל, אי מה להלן חג הסוכות, אף כאן חג הסוכות? תלמוד לומר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר, מעשרות של שנה השלישית ברגל שכל מעשרות כלין בו, וזהו פסח שהרבה אילנות נלקטין אחר החג, נמצאו של שלישית כלין בפסח של רביעית, וכל מי ששהא מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית.

85

דברים יד, כח

מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים

בא ולמד שאם שהא מעשרותיו שלשנה ראשונה ושניה לשמטה, שיבערם מן הבית בשלישית. ואתה הולך לירושלים עם מעשר של ראשונה ושניה שהשהיתה, ומתודה "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (כו,יג), כמו שמפורש ב"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (כו,יב).

89

דברים כח, כג

וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת

קללות הללו משה מעצמו אמרן, ושבתורת כהנים מפי הקב"ה נאמרו כמשמעו: "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי" (ויקרא כו,יד), "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (ויקרא כו,כא), וכאן הוא אומר (כח,טו) "בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ", "יַכְּכָה ה'" (כח,כב), "יַדְבֵּק ה'" (כח,כא). והקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם בקללה זו הקל, שבראשונות אומר (ויקרא כו,יט) "אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה" - שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ומתוך כך יהי חורב לעולם, והארץ מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פרותיה, וכאן הוא אומר "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל" שיהיו השמים מזיעין, אף על פי שלא יריקו מטר, מכל מקום לא יהי חורב שלאבדן, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, הארץ לא תוציא פירות, והשמים לא יריקו מטר.

68

ויקרא כו, יט

וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה

זו קשה מאותה שלמשה, שנאמר (דברים כח,כג) "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת", שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיע וְהָאָרֶץ יבשה כבַּרְזֶל ומשמרת פירותיה, אבל כאן השמים כַּבַּרְזֶל שאינם מזיעים כלל, והארץ כַּנְּחֻשָׁה שמזיעה ומאבדת הזרע.

90

דברים כח, מט

לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ

לֹא תכיר לְשֹׁנוֹ, וכן (בראשית מא,טו) "תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ", וכן (בראשית מב,כג) "כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף".

20

בראשית מא, טו

תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ

תאזין ותבין חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. תִּשְׁמַע לשון הבנה והאזנה, כמו (מב,כג) "כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף", "אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ" (דברים כח,מט).

91

דברים לג, ב

מִסִּינַי בָּא

יצאת לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא לקראת כלה, שנאמר (שמות יט,יז) "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" למדנו שיצא לקראתם.

40

שמות יט, יז

לִקְרַאת הָאֱלֹהִים

מגיד, שהשכינה יוצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג,ב) "ה' מִסִּינַי בָּא", ולא נאמר ה' לסיני בא.

92

דברים לג, יח

וְלִזְבוּלֻן אָמַר

אלו חמשה שבטים שברך באחרונה. זְבוּלֻן וגד ונפתלי דן ואשר כפל שמותיהן להחזיקן ולהגבירן, לפי שהיו חלשים מכל השבטים. והם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר (בראשית מז,ב) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים", לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם שרי מלחמות.

21

בראשית מז, ב

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח

מן הפחותים שבהם לגבורה, שאין נראין גבורין, שלא יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלו הן: ראובן, שמעון, לוי, ויששכר ובנימן, אותם שלא כפל משה שמותם כשברכן, שמות הגבורים כפל: "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" (דברים לג,ז), "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד" (דברים לג,כ), "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן" (דברים לג,כג), "וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה" (דברים לג,כב), "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן" (דברים לג,יח), "וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר" (דברים לג,כד), זהו בבראשית רבה (צה,ד). אבל בתלמוד בבלי שלנו מצינו כי אותן שהוכפלו שמותן הם החלשים, ואותן הביא לפני פרעה, ויהודה שהוכפל שמו, לא משום חלישות הוכפל, אלא טעם יש בדבר, כדאיתא בבבא קמא (צב.). ובבריתא דסיפרי שנינו בה בזאת הברכה (ספרי דברים פיסקא שנד) כמו תלמוד שלנו.

93

דברים לד, ו

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ

הקב"ה בכבודו. ר' ישמעאל אומר: הוא קבר את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש. כיוצא בו (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (ויקרא כב,טז) "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" - הן משיאין עצמם.

70

במדבר ו, יג

יָבִיא אֹתוֹ

עצמו, זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש, כיוצא בו "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טז), את עצמן, כיוצא בו (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ", הוא קבר עצמו.

94

דברים לד, ו

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ

הקב"ה בכבודו. ר' ישמעאל אומר: הוא קבר את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש. כיוצא בו (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (ויקרא כב,טז) "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" - הן משיאין עצמם.

65

ויקרא כב, טז

וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם

זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" - הוא מביא את עצמו, וכן (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ" - הוא קבר את עצמו, כך נדרש בסיפרי (במדבר פיסקא לב).

 

הרשמה לקבלת עדכונים
עורכי דין בישראל נוטריון